אלים יוונים

בחזרה למרומים האגדיים של הר האולימפוס ביתן של דמיות אגדיות הגדולות מהחיים מאוהבים לוחמים

ומרפאים קדושים.

אלים בני אלמוות  בעלי חולשות אנושיות . הם היו אדוני השמים והארץ מגינים על הים  פטרונים של הנאות

המין ומחרחרי מלחמות.

הם היו אלי יוון האדירים אשר שלטו במר5ומי האולימפוס ההר הגבוה ביותר ביוון.

שמותיהם שגורים היום כפי שהיו לפני אלפי שנים שמות כמו זאוס, פוסידון,אפולו ואפרודיטה.

בימים קדומים נשזרו שמותיהם של אלים אלה בסיפורי הרפתקאות , גבורה וכיצורים מיניים ועם זאת בהעדר

בית קבוע משלהם בדמות ספר קדוש נשאלת השאלה האם השתייכו אלים אלה לדת אבודה או שהיו דמיות

בסיפורי בדים הידוע הים כמיתולוגיה היוונית.

אלי יוון אמיתיים כמו אלים אחרים בדתות אחרות. הם שונים אבל אמיתיים באותה מידה. הם היו אמיתיים

בעיני האנשים שסגדו להם

היוונים הקדמונים אשר היו סמל להיגיון ותבונה טענו שנפגשו עם דמויות רוחניות אלה. נשים בשר ודם טענו

כי יילדו את בניהם של האלים. נשים אין ספור העידו כי ריפאו אותם ממחלות סופניות

האם היו הסיפורים על המפגשים בין אנשים לבין אלים יוונים פרי דמיונם של אנשים בחברה המאמינה

באמונות תפלות או שהתבססו על אירועים היסטוריים אמיתיים?

מה נשאר מן המקדשים ומהפולחנים שבהם הוקרבו קורבנות כדי לרצות את האלים.

תולדות האלים היוונים  תוארו בשפה ססגונית ע"י מספרי סיפורים . תוארו באומנות יוונית  וע"י המשורר

הומרוס.ספריו הקלסיים איליאדה  והאודיסיאה תיארו את כוחות העל של האלים המרתקים הללו.

מראשית הימים ניסו תרבויות  ודתות להסביר כיצד נוצר האדם .

לפי המסורת היוונית היו השליטם הראשונים בארץ הטיטנים הקיקלופים  והענקים.

קרונוס וריאה הטיטנים בני אימא אדמה הולידו את השליטים לעתיד של העולם הקדום: דמטר,הסטיה

הרה,הדס , פוסידון, וזאוס

קרונוס פחד שיום אחד ייאבד את כוחו לאחד מילדיו ולכן טרף אותם בזה אחר זה.

אשתו ריאה שהייתה גם אחותו יילדה את ילדם השישי

היא הערימה על בעלה והגישה לו אבן עטופה בבד במקום את בנם. קרונוס אכל את האבן וילדם השישי

שנקרא זאוס ניצל.

כשזאוס בגר רצה לנקום באביו. הוא הכריח את אביו לבלוע רעל סודי והרעל גרם לו להקיא את הילדים

שבלע .

זאוס ואחיותיו נולדו בדרך נס שוב. בעקבות זאת  אוגרים האחים כוחות כדי להילחם באביהם ובאחיו

הטיטנים. בקרב הטיטנים הידוע שימצה נכבלו קרונוס ואחיו באזיקים והובלו לתהום הנשייה

זאוס ואחיו הוכרזו כמגיני היקום  וקיבלו כוחות מיוחדים זאוס הוכתר כמנהיג עליון על האלים ועל בני האנוש

זאוס קיבל את הברק והרעם ככלי נשק במלחמה.

בדברי הימים בעת העתיקה התיישבו האלים בהר הגבוה ביותר בצפון יוון האולימפוס

הם התענגו על מאכלי מלכים שנקראו אמברוזיה  ועל משקה ששתו ונקרא נקטר.

אף כי הם סבלו מחולשות אנושיות האמינו היוונים שהם לא ימותו לעולם.

אף אחד לא העז לטפס לאולימפוס אולם לעומת זאת ירדו האלים לעיתים קרובות מממלכתם  והתערו בקרב

בני האדם.

ספרו עליהם שהם התחפשו לבני האדם והפגינו חולשות אנושיות אך כהרף עין יכלו להיות ציפור

מכל האלים הפגין זאוס את הגדולה הרבה ביותר.

הרצה של היוונים לזאוס הובילה לכך שיוונים רבים טענו שהם צאצאים אלוהיים של זאוס.

שזאוס יצא קשר עם בני האדם זה כמו דון גובאני שמימי זה לצורך אהבה.

לזאוס תאבון מיני לנשים בשר ודם ולא רק לאלות.תשומת ליבו שהעניק לנשים נחשבה מקור לגאווה יותר

מאשר לבושה.חשבו שזה נפלא כי הם יכלו ללדת ילד שעתיד להיות בולט חשוב וחזק ילד שהיה יכול לדאוג

להן.

הפלירטים של זאוס עוררו את זעמה של אשתו הרה . כמגינה על הנישואים ועל המשפחה היא נקמה

במאהבות שלו .

מנגד אמרו הגברים כי זהו מנהגו של זאוס וקבעו בחוק כי מותר לגבר להחזיק פילגשים ולבלות עם זונות.

זאוס זכה לכבוד רב. היוונים הקדמונים בנו לכבודו מקדשים רבים בכול רחבי יוון. היו אתרים שנבחרו לשם

כך בשל התגלות . כלומר אנשים חזו באל במקומות אלה.

אתרים אחרים נבחרו משום שברק  הכה בהם.אחד המרכזים הקדושים היה באולימפיה. בין ההריסות

הללו עמד פסל עצום של האל שהתנשא לגובה של   12  מטר ופוסל בזהב ובשנהב.הפסל עורר השתאות עד

כי נחשב לאחד מפלאי העולם העתיק .

כדי להאדיר את שמו של זאוס ייסדו היוונים הקדמונים את התחרויות הראשונות שנודעו  בשם המשחקים

האולימפיים

החל בשנת 776 לפנה"ס  ובמשך המשחקים האולימפיים העניקה העיר אולימפיה כבוד רב לזאוס בתחילת

המשחקים בקורבנות של בעלי  חיים.לאחר ההקרבה אספו הכוהנים את הדם והתיזו אותו  על המזבח

שהיה עשוי מזהב ועליו שרצו זבובים

בשנת 700 לספירה חוזקה ההערצה הפגאנית של האלים והשתרשה בחיי היוונים.

היוונים הקדומים ארגנו פולחנים ובהם בקשו האנשים להבטיח להם יבול עשיר

היוונים בעת העתיקה האמינו באמנות תפלות בייחוד לרוחות עולם המוות. בהקשר זה בוצעו טקסים סודיים.

טקסי  מסתורין.עדויות לטקס המסתורין המפורסם נמצאו בעיר אלוסיס  25  ק"מ מאתונה.במקום זה נערכו

המסתורין לכבוד האלה דמטר . הטקסים נערכו באזור האדמות הפוריות של יוון ומשכו אליהם מאמינים מכל רחבי המזרח התיכון. הטקסים היו אפופי מסתורין

דמטר  אלת הדגן וכל הצומח הגנה על יבולי החקלאים והבטיחה יבול עשיר

דמטר הייתה אם גאה לבת  יפיפייה  ושמה פרספונה

מסופר כי ביום אחד כאשר פרספונה קטפה פרחים נפערה לפתע האדמה והדס אל השאול הופיע וגרר

את היפיפייה למטה לצד האפל של הממלכה התחתונה . דמטר הייתה מבועתת. במשך תשעה ימים ולילות

חיפשה את פרספונה בכל רחבי העולם הבת בת ה  14. בכאבה ויגונה זנחה את יבולי העולם ושדותיה.

מצב זה חייב התערבות של אל אחד במעשיו של אל אחר  אך זאוס האל העליון התערב בכל זאת.

  הדס הסכים להשיב את פרספונה באם היא לא אכלה דבר  בעת שהותה בממלכה התחתונה. הוא מערים

עליה וגרם לה לאכול גרגר של רימון וכתוצאה מכך נאלצה פרספונה לשהות  3 חודשים בממלכה התחתונה

ובתשעת החודשים האחרונים  הותר לה לשהות עם אמה.

בעיני היוונים היו  דמטר ופרספונה לסמליהן של עונות השנה-ששהתה פרספונה על פני

האדמה  הם האמינו כי דמטר מילאה את האדמות בפירות האביב והקיץ ובשהותה בממלכה התחתונה היו

סתיו וחורף קרים. יוונים רבים מאמינים במערה שממנה ירדה פרספונה לשאול .

טקסי המסתורין נעשו במקום שעל פי האמונה נחטפה פרספונה והיו פולחן חשאי אך כל מי שרצה יכול היה

להצטרף.בשירים ובעבודות אמנות נחשף סיפורה של הדת המסתורית הזאת.

מידי סתיו בעונת הקציר עלו החקלאים לאתונה לרגל מכל רחבי יוון ולהשתתף בחגיגות ולבקש מהאלה יבול

   עשיר ולשאול מה יהיה. החגיגות החלו כאשר הודיע רץ שכל מי שידיו אינן טמאות כלומר מי שלא רצח ולא היה מעורב בפשע הכרוך בדם היה יכול להציע את מועמדותו להשתתפות בטקס הפולחן של דמטר הם היו

מתבקשים להקריב חזירון. הם נשאו אותו קודם לים כדי לנקות ולטהר אותו ואח"כ הם צעדו בתהלוכה חגיגית  לעיתים בקבוצות של  15000  איש מאתונה לאלוסיס. משהגיעו לעיר השליכו את החזירונים לבורות גדולים במתנה לאלה. ארכיאולוגים בני זמננו חשפו  את הבורות עדות לפולחן ואלה שפכו אור מסיום על הפולחן ההמוני של טקסי המסתורין של אלוסיס

באשר ללטקס כל אחד שראה התחייב ונשבע לשמור בסוד כל מה שראה ושמע.

הסודיות נשמרה בקנאיות כה מרובה עד כדי כך פעם נתפסו שני נערי גנזך שצפו בלי רשות בטקסים

והתוצאה הייתה מוות. במקום כלשהו באתר של אבנים דומות מאמינם ההיסטוריונים הוקם מבצר גדול כדי להסתיר את הטקסים.

על פי תיאוריה אחת קיבלו המשתתפים סם הגורם להזיות שהופק מצמח החיטה סמלה של דמטר. טקסים

אלה היו פופולאריים בעת העתיקה ונמשכו זמן רב . הם נתפשו כמאיימים על הדת הנוצרית . הנוצרים היו מאוד מעוניינים לערער את האמון בהם  ככל האפשר לכן נתפסו כגורם מתחרה בעל עוצמה.

דמטר  לא הייתה היחידה שזכתה לכבוד בטקסי הפולחן

נשים אשר היו עסוקות בעבודות הבית הן הצטרפו  לכבודו של

דיוניסוס אל היין-  נולד בעקבות רומן בין זאוס ובין אישה ושמה סמלה . סמלה ההרה נהרגה במזימה

רצחנית אותה הגתה הרה ץ זאוס מציל את בנו שטרם נולד. הוא הוציא אותו מרחמה של סמלה וחיבר אותו

בתפרים לירכו. 

בהגיע העת קרע דינויוסוס את התפרים וכך נולד פעמיים. מאחר שלידתו הייתה תוצאה של רומן שהסתיים

במוות נעשה דניוסוס אל שיכרון חושים.הפולחן התפשט כאש בשדה קוצים במרחב של יוון העתיקה .

סיפרו שדניוסוס הלהיב את מאמיניו ביין ובשיר . הרקדניות היו משלהבות וריחפו  במין טרנס בתחושת

אופוריה הן תיארו אכסטזה  תחושה שהם יכולות לצאת מתוך עצמן. זה היה חלק ממהות הטקס היכולת

להתנתק מעבודת היום יום להתרחק מכל דבר הכלול בשגרת החיים  ללכת אל ההרים ואל היערות ולבלות יום אחד או יומיים זה היה חלק מהפולחן וזה מה שעשה אותו מרגש כל כך .

לדיונסוס היה גם צד אפל . הו היה מסוגל לפתות את המשתתפות בפולחן לבצע מעשים חיוביים או רצחניים.

היו פעמים שמעריצותיו נכנסו לטרנס של שיכרון חושים שגרם להם לשחוט בעלי חיים וקרעו לגזרים עוללים

כדי שיוכלו לאכול את בשרם ולשתות את דמם.גברים הוזהרו להתרחק מנשים אלה כאשר אחזה בהם רוח האל  עם כל זאת הווה פולחן הטרוף של הנשים ערוץ בטוח לאלה שהוגבלו בחיי היום יום .

אולי שרידיו של תיאטרון דיונסוס באתונה הוא שרידי האבן הנושאים את שמות הכוהנים אשר נבחרו לשמור על המזבח.מה שנותר מן הבמה הוא שורת פסלים חסרי ראש המייצגים את המורשת של דיונוסוס.

אמרו עליו שהוא הביא חום ואור למאמיניו. המאמינים בו עלו במספרם על המאמינים באלים אחרים

שמו היה אפולו

אפולו אל השמש , הרפואה, הנבואה והמוזיקה.הוא היה שייך לדור השני של אלי האולימפוס

 הוא היה בנו של זאוס.הוא נולד באי דלוס לאביו זאוס ולאלה לטו.הוא נולד עם אחותו התאומה ארטמיס אלת חיי הבר..אפולו יפה התואר היה התגלמות הנעורים. כוחותיו היו עצומים מידי בוקר היה עולה למרכבתו רוכב בשמים כמו כדור אש והעניק אנרגיה ואור לעולם.כמו רוב אלי האולימפוס היו לאפולו גם תכונות שליליות. לעיתים הוא הטיל על העולם מגפות וחושך ולדברי המשורר הומרוס אפילו ירד פעם מהשמים וירה חיצים בבני אדם ובעלי חיים

הבט אחר של האלים הוא שביסודם הם לא היו טובים או רעים. הם לא החלו את חייהם כבעלי כוחות חיוביים או שליליים אלא כבעלי כוחות משולבים בדומה לכך שבני האדם מורכבים ופועלים על פי דחפים שונים.

לאל האור הייתה חולשה לנימפות ונערות צעירות.פעם אחת הוא התאהב בנימפה ששמה היה דפנה. היא לא הייתה מסוגלת להשיב על אהבתו.על פי המיתוס הוא רדף אחריה ביער.היא הפכה במהירות לעץ ער אציל . כשהתקרב לעץ וראה את ענפיו היפים הכריז שאם הוא לא יכול לקבל את דפנה לאישה הוא יהפוך אותה לעץ קדוש.וכך היה זר מעלי דפנה לפרס הסמלי שהעניקו היוונים במשחקים האולימפיים.אפולו לא נודע רק בכיבושיו המיניים אלא ביכולתו לבצע מעשי גבורה כבירים. בעיר דלפי סיפרו שהוא הרג בחיציו פיתון מעורר אימה . איכרי האזור שמחו על הרג הנחש וגמלו לאפולו בהפיכת דלפי למרכז מקודש לכבודו.מאחר שאפולו נודע ביכולת הנבואה שלו טענו היוונים הקדמונים שהאורקל נמצא בדלפי.

דלפי במאה השמינית לפני הספירה הופכת למרכז קודש בין לאומי ואנשים עלו אליה לרגל כדי להביא מתנות ולבקש עצה.

איכרים עמדו בתור כדי לדבר עם הפיתייה כוהנת דת אשר הייתה בדר כלל כפריה מקומית.אנשים האמינו כי היא נחנה בכוח נבואה וכי היא מתרגמת את דברי האל. היא נהגה להיכנס למעין טרנס לאחר שלעסה על דפנה או שאפה אדים מבקע בסלע סמוך שתואר כמרכז העולם.אחרי זה הייתה מלמלת מילים בלתי ברורות וכוהן שעמד לצידה תרגם את דבריה.בדרך כלל שאלו היוונים : האם לצאת לקרב מסוים?האם עליהם להינשא? היכן אפשר למצוא את הבן שאבד?. ערים שונות ביוון תרמו את חלקם ויחד בנו מקדש יפה לאפולו. הם האמינו כי אפולו עצמו הוא זה שבנה את מקדשו הראשון מעלי דפנה על גג המבנה הזה שהיה מרשים ביותר. במבנה נחקקו מילות החוכמה של אפולו כמו: הכול במידה, דע את עצמך.כיום נותרו שרידים דלים בלבד מהמרכז הקדוש מלבד מקומו.אפולו זכה להערכה בזכות האורקל שלו.         

בנו אסקול פיוס הציע ליוונים הקדמונים כישרון מוערך ביותר בקרב האדם שנין בו כישרון הרפואה.דמון כמוהו בן לאב אל ולאם בשם קורוניס מבנות תיאסליה וכונה גיבור. היוונים האמינו כי האלים העניקו לו מעמד של אל הודות לכוחות הרפוי יוצאי הדופן שלו.הם האמינו שהוא למד רפואה מקנטאור יצור שחציו אדם וחציו סוס בשם כירון. כירון ידע את השימוש בעשבים בסמים מרגיעים בכשפים ובלחשים אבל תלמידו עלה עליו. כישרונו היה כה בולט עד כי ייחסו לו את האפשרות להחזיר אדם מעולם המתים לעולם החיים.

זאוס אבי האלים חשש שאסקול פיוס יפר את האיזון בטבע לכן ירה בו חץ רעם והרג אותו מיד.

אפולו זעם על רצח בנו. הוא נקם על רצח בנו בהריגת הקיקלופ שהיה בעל בריתו של זאוס.. מאוחר יותר התחרט זאוס על מעשהו ולח את אסקולפיוס אל הכוכבים.אפשר להשוות את אקס ולפיוס   לישוע.נביאי האל נטו להיות מרפאים. הם נחנו בכישרון ריפוי פלאי . אסקול פיוס היה אחד מהם.היוונים ראו בו בן של אל אך יצור שמת משום שהרגו אותו.במילים אחרות.הוא היה אל אך במידה מסוימת הוא היה גם אדם.הוא היה קרוב יותר לבני האדם יותר ממה שהיה קרוב לאלים. בעיר היוונית אפידארוס  הוא הקים מרכז רפוי  בערך 400 לפנה"ס. לכבוד אסקול פיוס האתר הזה היה לבית  החולים הראשון של התרבות המערבית .במשך כל השנה פקדו את המקום אנשים חולים גוססים את המקום וקיוו שיבורכו בנס.כת מאמיניו של אסקול פיוס פרחה במשך מאות שנים . אנשיה הקימו כמה מאות מבנים ובהם :מקדשים, מרחצאות וגם את התיאטרון המרשים בכל יוון אשר הכיל 14000 מקומות.בכל שנה ערכו היוונים בתיאטרון חגיגות לכבוד אסקול פיוס . אתלטים ומוסיקאים התחרו בתחרויות שונות.. בתי מלון ואולמות התעמלות ששרתו את המבקרים הרבים

בחיפוש מזור לתחלואיהם פנו היוונים למספר גורמים: אלים, רופאים, קמעות ולחשים.אנשים שחיפשו תרופה הגיעו למרכז הקדוש והביאו מתנות כמו עוגיות מתוקות והניחו אותם על המזבח.בלילה הם ישנו באתר המקודש ובחלומותיהם התגלה להם האל,במצב הדומה להיפנוזה האמינו שאסקול פיוס מופיע בחלום ומרפא את החולה באופן מעשי או במתן עצה . לעיתים הופיעו הכלב או הנחשים הקדושים של אסקול פיוס בחלומו של החולה וליקקו פצע בגופו.בעת העתיקה העידו אנשים על נס שחוו ואשר ביצע אסקול פיוס במקדש באפידארוס.אישה אחת הייתה עיוורת בעין אחת .שמה היה אמברוזיה .היא הלכה בדרך הארוכה מאתונה לאפידארוס . היא קראה  על מקרי הרפוי .היא פקפקה בהם. היא צחקה בזלזול לאור המחשבה שמישהו יכו לרפא אותה ממחלתה בקלות רבה כל כך ע"י שנה וחלום במשך לילה אחד או נחש המלקק בוהן פצועה. היא הגיעה לאתר ובחלום נגלה לעינה אסקולפיוס. הוא גער בה על ספקנותה הוא ריפא את העין העיוורת והורה להביא מתנה של חזיר מכסף כדי להנציח את ספקנותה. באפידארוס מצאו ארכיאולוגים בחפירות לוחות אבן עתיקים ועליהם רשמו את מעשי הריפוי הפלאיים שעל פי האמונה ביצע אסקול פיוס למשל אישה שהייתה בהריון משך חמש שנים החליטה להגיע למקום ולבקש את עצתו של אסקול פיוס ובסופו של דבר ילדה ילד בן חמש שנים.אפשר להאמין או לא אבל זה כתוב בלוח האבן.באופן דומה מתוארים מקרי רפוי אחרים. בשנת 420 לפנה"ס פשטה מגפה נוראה ברחבי יוון וחיסלה שליש מהאוכלוסייה .בתגובה הוקמו מרכזי רפוי בכל רחבי המזרח התיכון.על פי היו לאסקולפיוס מספר בנים ובנות שהיו גם הם לרופאים . בתו  היגייה הייתה פטרונית הרפואה המונעת . המילה המודרנית היגיינה היא גלגול של שמה.

פולחן אפידארוס נמשך עד המאה ה  6 לספירה כאשר למקום מגיעים נוצרים ומקימים כנסייה במקום המקום הקדוש.לעיתים קרובות נאלצו נוצרים להסתגל בבחינת אם אתה לא יכול להכות אותם הצטרף אליהם.

הם הקימו כנסייה בדיוק במקום שבו היה המרכז של אסקול פיוס והקדישו אותה לקדושי הרפוי. פעילות הריפוי נמשכה אלא ששונה שם המקום וניתן לו צביון נוצרי.

ההישגים העל אנושיים של אלים גיבורים עוררו רושם והערצה בקרב המיונים הקדמונים.

האם נחנו האלות היווניות בעוצמה זהה לזאת  של האלים? הן לוחמות מפתות וחושניות או בתולות או בתולות ומוסריות. הן היו האלות האדירות של האולימפוס.

הרה- אלת הנישואין, האמהות והלידה ופטרוניתן של הנשים הנשואות.אשתו ואחותו של זאוס.היא אם כל האלות. סיפורים שונים סופרו על מעשי הנקם של הרה במאהבות של זאוס.היוונים הקדמונים כתבו שכאשר לטו הרתה לו ברחמה תאומים אפולו וארטמיס הבריחה הרה הקנאית את לטו לאי דלוס. במקרה אחר סופר כי היא הפכה את אחת הנאהבות לפרה.

הרה לא הפעילה את כוחותיה רק בהקשר לבגידות של בעלה.בשדות הקרב של יוון העתיקה סיפרו שהרה התערבה לעיתים קרובות וסייעה ללוחמים הנאבקים על הניצחון.

הרה התקוממה נגד הבגידות של בעלה ולעומתה אפרודיטה בניגוד לה עודדה פרשיות אהבים בין אלים לבין נשים.

אפרודיטה- אלת האהבה והיופי- האלים האמינו שאפרודיטה מגלמת את היופי , אהבה ותשוקה.המקור לכוחותיה הארוטיים אבד בעת העתיקה .לפי אחד הסיפורים היא הייתה בתו של זאוס

לפי סיפור אחר היא קפצה מאשכיו המדממים של אוראנוס אל השמים בעת שנפל לים לאחר שסורס בידי בנו קרונוס. אפרודיטה לא היה דומה לוונוס של בוטצלי בתוך צדפה.היא הייתה אלה מעוררת פחד שנבראה מאשכיו המדממים ל את השמים ומקצף גלי הים.סיפרו שאפרודיטה אהבה שושנים ויונים אך יותר מכל אהבה להטיל כשפים ולעורר פרשיות אהבה בין אלים לבין נשים. בסופו של דבר היא הייתה לאלת הזנות  והמקדש שיוחד היה לבית הזונות הראשון ביוון העתיקה.

אין בין ההבדל של אמונה באלים לבין ההבדל של אמונה באל אחד ומעניין שמרבית האלים מיוצגים כמי שקשה לשלוט בהם .הם שוכבים עם מי ועם מה שהם רוצים.

לאפרודיטה עצמה היה תיאבון מיני חזק היא הייתה נשואה לאל הצולע הפיסטוס

הפיסטוס -אל האש במיתולוגיה היוונית בנם של זאוס והרה.אפרודיטה בגדה בו לעיתים קרובות.הרומן שניהלה עם ארס אל המלחמה עורר שערורייה בממלכת האלים.על פי המסופר איילדה שומע הייפיסטוס על הרומן הסודי של אפרודיטה מפי אפולו אשר ריגל אחריה .בעקבות זאת מכין הפייסטוס לאפרודיטה ולארס מלכודת . כשהגיע ארס לתנות אהבים עם אפרודיטה לכד אותם הפייסטוס ברשת ברגע מביך וזימן את בית המשפט של האלים בהר האולימפוס כדי שישפוט את מעשיה של אשתו הנואפת.בחבר המושבעים האלוהי תמכו אחדים בהפייסטוס שננטש. אחרים הריעו לארס ושכחו את תחבולותיו הערמומיות לשכב עם אפרודיטה.הרומן עורר רכילות רבה בהר האולימפוס.אפרודיטה המשיכה לנהל רומנים וילדה ילדים לא חוקיים רבים.

 בנה ארוס הידוע בשם קופידון סייע  לאמו במעשיה באמצעות החץ הקסום שלו שהיה שביל הזהב. עלפי המיתוסים הוא דקר את ליבותיהם של אלים וכן גברים של בשר ודם ונחשב לאל היפה ביותר מבין האלים היוונים כיון  שעורר את רגש האהבה וריכך את ליבותיהם של הגברים האכזריים ביותר.בעוד שהמין היה ערך עליון בביתה של אפרודיטה נחשבו הבתולים למעלה ולמקור כוח בעיני אלות אחרות.

אתנה-אלת החוכמה והמלחמה וכן אחראית על שמן הזית ועל האריגה

היא הייתה אלה שהחליטה לא להינשא לעולם. היא הייתה בים של זאוס אבי האלים ומתיס אלת הערמומיות.שהייתה מתיס בהריון נודע לזאוס כי ביתו שעדיין לא נולדה נינה באומץ לב ובחוכמה השקולים לכוחותיו.זאוס חשש  שהיא תשתלט על ממלכתו ולכן בלע את מתיס בטרם ילדה את אתנה.מאוחר יותר הוא חש כאב ראש עז ואתנה קפצה מראשו כשהיא בוגרת ולבושה בשריון של לוחם.היא עמדה לצידו של אביה בעיתות מלחמה ושלום. היא הייתה לאלת החוכמה הצדק והמלחמה הצודקת. על פי המיתולוגיה עמדו בפסגת צוק אתנה ואל הים פוסידון והתחרו ביניהם על השליטה בעיר חדשה. אתנה רקעה ברגלה באבן הגיר  והצמיחה במקום עץ זית.פוסידון הדף את כנו האדיר טריטון לתוך הסלע וכתוצאה מכך פרץ מתוך הסלע מעיין.אך זה היה עץ הזית של אתנה שגרם לאזור לשגשג ולכן הייתה אתנה האלה החשובה ביותר בעיר שנקראת על שמה אתונה.

על אתנה סופר שהיא הגנה על אזרחי אתונה בקרבות רבים.

באקרופוליס המצודה המקודשת חלקו תשובי אתונה הקדמונים כבוד לאתנה בבניית מבנה שיש מרהיב ביופיו –שמו הפרתנון. בתוכו פסל לאלה בגובה 12 מטר עשוי זהב ושנהב.המבנה היה מורכב משורה של עמודים שעורר השתאות..

מידי 4 שנים חגגו תושבי אתונה את יום הולדתה של האלה אתנה השומרת עליהם בחגיגות מפוארות ומסגרתן ערכו סעודות מפוארות שבהם שתו רקדו והקריבו מאות פרים כמנחה.

בעיני היוונים הקדמונים לא הייתה האמונה סוגיה מיוחדת אלא הכרה בקיומם של האלים. הם עשו זאת  ע"י הקרבת קרבנות ותפילות, שרו להם שירים,צעדו בתהלוכות . באופן כללי הם התנהגו באופן ששיקף הכרה בתפקיד שמילא האל בחיי היום יום שלהם.

האלים הם דמויות עד בהיסטוריה של יוון.אך יש גרעין של אמת בסיפורים האגדיים על גבורה ועל טרגדיה .

בכל המסורות הדתיות יש מיתולוגיה מסוג זה או אחר .מה שבולט ומרתק בקשר ליוונים  הוא הסיפורים המדהימים שהם למעשה דברי הימים של האנושות.

סיפורים אלה חושפים את צפונות נפשו של האדם ואת המבנה הנפשי שלו.רוב האלים היו אלים למחצה הם נולדו מתוך  איחוד בין אל שהיה גבר ואם שהייתה אישה. הם היו אנושיים אך יוחסו להם כוחות על .

מכל האלים כולם שהיו אלים למחצה הרקולס היה הבולט ביותר

הרקולס  בנו של זאוס אבי האלים ובת התמותה אלקמני- סימל את הגבורה העל אנושית . הוא היה מסוגל לכול מעשה גבורה .זאוס הערים על אמו בהעמידו פנים הוא בעלה. אשתו של זאוס הרה קינאה בהרקולס התינוק. היא זממה באמצעות שני נחשים לחנוק את הרקולס ואת אימו בשנתם אולם התינוק חסר המורא הרג את שניהם.בידיו הקטנות והחזקות.עוד סיפרו שהרג בגיל   8  אריה שעשה שמות בעדרי הכבשים.

כשבגר הרקולס לא היה לו מתחרה בכוח ובאומץ ליבו .הוא הגיע לפרשת דרכים.יום אחד הלך בשביל ושתי אלות הופיעו לפניו. שם האחת ארטה והשנייה קקיה. הם היו התגלמות הצדק והטוב. והוא התבקש לבחור בין הדרך הקלה בחיים הטוב(קקיה)  לבין הצדק( ארטה)בדרך זו הוא יצטרך לעמול ולבצע מעשים לטובת האנושות.. באותה עת לא ידע באיזה דרך עליו לבחור. בסופו של דבר הוא התאהב והאלה הרה הייתה נחושה לנקום בו .היא הטילה עליו כישוף ובהתקף של טירוף הוא רצח את ילדו.מאוחר שהבין מה עשה רצה להתאבד כמפלטם של אחרים הוא ביקש עצה מהאורקל בדלפי. כוהנת הדת יעצה לו לגאול את נשמתו במתן שרות במשך   12 שנה. היא הורתה לו לצאת למסע גדוש משימות ואמרה לו שאם יצליח להגשימן יעלה לדרגה של אל ויורשה לו להצטרף לאלים בהר האולימפוס.המטלות נודעו בשם  12 המטלות:

   12 מעללי הגבורה

1. המטלה ה-1 שהוטלה עליו הייתה הריגת אריה אכזר שחי בעמק נמיאה.
2. המטלה ה-2 הייתה להרוג את ההידרה: נחש מים בעל 9 ראשים.
3. המטלה ה-3 הייתה לכידתה של האיילה בעלת קרני הזהב ופרסות הזהב.
4. המטלה ה-4 הייתה צייד חזיר הבר בארימנתיאה.
5. המטלה ה-5 הייתה לנקות תוך יום אחד את האורוות של אוגיאס מלכה של אליס, שבה היו 3000 שוורים ולא ניקו את האורווה 30 שנה.
6. המטלה ה-6 הייתה הריגת הציפורים באגם סטימפלה שניזונו מבשר אדם.
7. המטלה ה-7 הייתה ללכוד את שור הבר שבאי כרתים.
8. המטלה ה-8 הייתה ללכוד את הסוסות הפראיות של דיומדס, מלך תרקיה, הסוסות ניזונו מבשר אדם.
9. המטלה ה-9 הייתה לקחת את החגורה של היפוליטה מלכת האמזונות.
10. המטלה ה-10 הייתה ללכוד את שווריו של גריון שישב באי האגדי אריתיאה.
11. המטלה ה-11 הייתה להביא 3 תפוחי זהב שגדלו בגנן של ארבע נימפיאות אחיות (ההספרידות).
12. המטלה ה-12 הייתה לתפוס את הכלב קרברוס בעל 3 ראשים ששמר על שערי ממלכת השאול.

במקור היה אמור הרקולס לעשות רק עשר משימות, אומנם את המשימה השנייה והחמישית עשה שלא כראוי, ומכך הן לא נחשבו, והיה עליו להשלים שתי משימות נוספות. מכך, שתים עשרה המשימות.

הרקולס חזר כמנצח אחרי  12 המשימות והיה לסמל של אומץ לב. בסוף חייו הוא הורעל ע"י אהובתו שרצתה  לשמר את האהבה ונתנה לו רעל. כדי להפסיק את ייסורים שרף את עצמו וכך עלה להר האולימפוס והטרף ליתר האלים.בעת העתיקה נבנו מקדשים בכול רחבי המזרח התיכון לכבודו של הרקולס הגיבור.

האם היה קיים? חידה זאת קבורה בהררי שיש שבור ושברי חמר.במשך מאות שנים ניסו ארכיאולוגים תשובות לשאלה האם גיבורים כמו הרקולס חיו פעם או הוא שזה היה במוחם של היוונם הקדמונים. יתכן שהתשובה לשאלה קבורה מתחת להריסות שהתגלו באיסרליק כיום בשטחה של תורכיה. ארכיאולוגים מאמינים כי באיסרליק שכנה לפנים טרויה . במאה ה  11 לפנה"ס לחמו הגיבורים הגדולים והאלים במשך עשור במלחמה המכונה מלחמת טרויה.

המלחמה העקובה מדם סימלה את עידן הגיבורים לפחות כך כתב המשורר הומרוס בספרו אילידה שבו מסופרים קורות המלחמה העקובה מדם .

ב1200 לפנה"ס ביקר נסיך מטרויה ביוון .ושמו פאריס. הוא פגש בחורה שנאמר עליה שהיא הפה בנשות העולם ואשתו של מנלאוס מלך ספרטה.פריס ברח עם הלנה לטרויה.המלך מנלאוס רצה אותה בחזרה . כך החלה מלחמת טרויה הממושכת ביותר שנודעה לשמצה.הומרוס אמר כי נדרשו 10 שנות מלחמה ואלף אוניות יווניות כדי להרוס את טרויה. התכסיס המחוכם של הסוס הטרויאני אפשר לבסוף להכריע את העיר. האם האלים היו גיבוריה של מלחמת טרויה דוגמת נסטור איאס ואיכלוס דמויות  היסטוריות אמיתיות או שזה היה סיפור מעורר השראה.? היסטוריונים נחלקו בדעותיהם בשאלה האם המלחמה התרחשה בכלל.

ארכיאולוג חובב הקדיש את חייו להוכיח את אמיתות הסיפור שמו היה הנייריך שלימן אדם שהיה למיליונר.

ב  1875 הוא ניהל חפירות באתר ארכיאולוגי שחשב שהוא העיר טרויה .הוא חשף קירות ארמון ומצבות מלכים מוזהבות מעידן הברונזה . הוא היה בטוח שגילה את העיר האבודה שהומרוס כתב עליה. טרויה הייתה קיימת. נמצאו עדויות רבות לכך שהיא נבזזה כמה וכמה פעמים.האמת שמדהים להיווכח כמה פעמים נבזזה העיר ונהרסה בידי צבאות זרים כמה פעמים ע"י שרפות בתקופה של כמה מאות שנים.

לאיזו תקופה בחיי העיר טרויה התכוון הומרוס באילידה? לא נראה שמישהו יודע.

העיר טרויה והגיבורים שלחמו במלחמת טרויה האגדית הם בין דמיות העולם העתיקה בולטות ביותר אף כי בעיני היוונים הקדמונים היו האלים והגיבורים עובדות חיים

היו אחדים שפקפקו בקיומם.

הרקליטוס היה פילוסוף באותה תקופה הוא אמר: האלים שיקרו גנבו ונאפו מי יכול להאמין באלים כאלה?

כשהתפשטה הנצרות במזרח התיכון הוחלפו האלים והגיבורים היוונים האדירים בדמויות אלוהות אחרות . עם זאת בדרך כלשהי חיים  האלים ביוון העתיקה עד היום הזה האלים חיים היום מסיבה זאת שאנו מדברים עליהם כותבים עליהם ושומעים עליהם.

במיוחד ביוון ובאיטליה אפשר למצוא כתות נוצריות של קדושים ששורשם מצוי באותם מרכזים עתיקים שבהם נערכו פולחנים לאלים קדושים.

האלים שחיו פה לפני 3000 שה חיים בדמיוננו גם כיום כאות למשיכת האנושות החזקה לעוד אשר מכוונת אותנו באמצעות ההיסטוריה