נולד לפני כ 2500 שנה ע"י סידהרטא גאוטמה המכונה בודהא-"הניאור".

בבסיס הבודהיזם נמצא ההינדו אך העקרונות שונו באופן ניכר.

הבודהיזם התחיל כפילוסופיה ורק מאוחר יותר הפך לדת מונוטאיסטית (אמונה באל אחד) בארצות אליהן חדר(בעיקר למזרח אסיה)המשיך הבודהיזם להתקיים לצד אמונות ומנהגים מקומיים.

ההסבר הטוב ביותר של לימודי ה בודהה, מקורו בבודהה עצמו. בסנסקריט נקראים הלימודים "דהרמה", ובטיבטית – צ'ו. משמעותם: "הדברים כפי שהם".
הבודהיזם שהוא  במקור פילוסופיה ולא דת-אינו דן בכיצד נברא העולם כמו כן אינו מתנגד לאמונה בדתות אחרות-דרכו –הימנעות מקיצוניות-לצעוד באמצע.גם בהתייחסות לטבע אין לשלוט בו אלא לזרום איתו ולהגיע להרמוניה עם הטבע.

הדימוי הוא למיתר שכאשר מותחים אותו מידי הוא נקרע,כאשר הוא רפוי –צלילו גם כן רפוי.

כדת התפצל הבודאיזם לזרמים העיקריים הבאים:

1. המהאיינה– "המרכבה הגדולה".מדגישה את הגאולה האוניברסלית ומכירה בשורה של בודהיסטוות (מעין דמויות אלוהיות ).זרם זה התפשט לסין ,לקוריאה וליפן.
2. 2.התרוודה – "חוכמת הזקנים".מדגישה יותר את המדיטציה והנזירות זרם זה הפך למרכזי בדרום מזרח אסיה בבורמה, קמבודיה ,לאוס ותאילנד

בודהיזם בהרחבה

היקום לפי הבודהיזם

ראשית הדברים: כשהיקום הואר ע"י אש בוהקת כתוצאה מתנועה מנוגדת של מאסות.

לא הייתה עין שתראה את האור,לא הייתה אוזן שתקשיב

ולא היה שכל שיבין את משמעות הקיום.

ואין ספור החללים של קיום ,לא נמצא מקום שבו האמת תוכל לשכון במלוא הדרה.

ובמאבק לחיים הופיע השכל בעזרת השכל הצלחנו לשרוד מול החיות ומול העוצמה של איתני הטבע.עם זאת,נראה שהשכל הוסיף דלק חדש ללהבת השינאה והתשוקות.

האמת ביקרה בממלכת השכל ,אבל בכל הגומחות שלה לא נמצא מקום  שבו האמת תוכל לשכון במלוא הדרה.

השכל שעזר לאני ,סיבך את כל היצורים החיים יותר ויותר ברשתות של תאווה ,שינאה וקנאה ואלה הולידו את החטאים ואת האסונות.

ובמצב זה של משבר ללא דרך מגיע הבודהיזם כמושיע ומורה לבני האדם כיצד להשתמש נכון בתודעה ובשכל.

הוא מלמד את בני האדם לראות את הדברים כפי שהם,ללא אשליות

הוא מלמד אותם לפעול על פי האמת.

והאמת יכולה לשכון במקום אחד בלבד והוא הלב האנושי.

אין לאמת מקום בתודעה,לא בתענוגות שלה ולא בכאביה.

גם בשכליות אין לאמת מקום.

השיכליות היא חרב הפיפיות והיא תורמת לאהבה באותה מידה שהיא תורמת לשינאה.

השכליות היא הבמה שעליה עומדת האמת.

היושר הו כס המלכות של האמת.

האהבה ,הצדק והרצון הטוב משמשים כאלמנטים קישוטיים בלבד.

האמת נמצאת בכל מקום,היא נצחית,יש רק אמת אחת.

רק האמת יכולה לרפא את חולאינו ולהרגיע את אי השקט שבנו.

האמת טמונה בתוך תוכו של כל אדם ועל האדם לחפש ולהגיע אליה.

מי היה בודהה?

בודהה נולד בהודו לפני כ-2560, שנה למשפחת מלוכה של תרבות מפותחת ביותר. הנסיך הצעיר נהנה מנסיבות מיוחסות ביותר, ועד גיל 29 לא ידע אלא עונג. בעוזבו את ארמונו לראשונה התהפך עליו עולמו. במהלך שלושה ימים עוקבים ראה אדם חולה מאוד, אדם זקן ומת. הוא הוטרד עמוקות משהכיר בכורח הזִקנה, המחלה, המוות וארעיות הכול.
למחרת בבוקר חלף על פני יוגי ב מדיטציה עמוקה, ותודעתם נפגשה.
מלא השראה מכך עזב הנסיך את ביתו ומשפחתו ונדד בארץ בחיפוש אחר לימודים, שיכריעו את המוות והסבל. הוא למד עם מורים שונים, אך איש מהם לא יכול להביאו ליעדו הסופי.
בגיל 35, אחרי שש שנות מדיטציה עמוקה, הבין את טבעה האמיתי של ה תודעה, והיה למואר.
הוא נהיה ער למהות כל הדברים: המרחב הכל-יודע, העושה הכול לאפשרי, בהירותו הקורנת המבטאת בעליזות את עושר ה תודעה, ואהבתה נטולת הגבולות שאינה חוסמת דבר.
במשך 45 השנים הבאות לימד בודהה את השיטות להגיע ל הארה לאלפי

תלמידים מחוננים.

ארבעת הגילויים של בודהה

1.פגישה באדם זקן- כל בני האדם מזדקנים

2.חולה.

3.הלוויה- מוות.

4. קבצן נודד- עטוף גלימה צהובה נראה שליו ורגוע ,מלא שימחה פנימית.הקבצן פשוט הגיע למצב של וויתור גמור.

בודאיזם -  "הכל תלוי בנו"                                                      

 "קיימות 4 אמיתות נאצלות"

1. האמת בדבר קיומו של הסבל.כלומר הסבל קיים והוא אוניברסלי,ולכן החיים הם סבל ותמיד תאיים עלינו תחושת חוסר סיפוק ואי נחת.
2. האמת בדבר מקורו של הסבל-מקור הסבל הוא ההשתוקקות – עיוורון לטבע האמיתי שלנו ואשליית  החיים המהווה עבורנו מציאות
3. האמת בדבר סילוקו של הסבל- ניתן לשלוט בתשוקותינו ובכך למנוע את הסבל שיבוא בעקבות אי מימושן
4. האמת בדבר הדרך לסילוק הסבל- קיימת דרך לסילוק הסבל וניתן להגיע לנירוונה ע"י "הדרך הנאצלת בת שמונת העקרונות":

הדהרמה:הדרך שהותוותה על ידי בודהא כלומר התירגול והעקרונות השונים של תורתו.

הזרמים בבודאיזם:

עם נדידת הבודהיזם מחוץ להודו,הוא התפצללשלושה נתיבים: 1.דרומה לסרי לנקה ולדרום מזרח אסיה.צפונה למרכז אסיה ,ולאורך דרך המשי אל תוך סין ומשם לקוראה וליפן.

גל מאוחר יותר נשא אותו מעבר להרי ההימאליה - לטיבט . הסיבה לכך שהבודאיזם שרד זמן כה רב ובתרבויות כה שונות היא אופיו הפתוח והסובלני.

תראוודה-"תורת הזקנים"או הכינוי אחר הסירה הקטנה שם דגש על שיחרור הפרט מאשליות הקיום

מהיאנה- הסירה הגדולה,לא מסתפק בהגעה לנירוונה אלא לוקח עצמו,מתוך חמלה אינסופית,,את המחויבות להמשיך ולפעול לטובת החיים כל עוד קיים סבל בעולם.זהו זרם המרכזי והנפוץ ביותר וממנו יצאו תתי זרמים ותורות מוכרות אחרות כמו הזן בודהיזם,

הזרם השלישי- הבודהיזם הטנטרי המכונה במערב בודהיזם טיבטי,מכיוון שהוא נפוץ בעיקר בטיבט,ועושה שימוש במנטרות,רישומים וטקסים המבוססים על דת הבון שקדמה לבודהיזם.

אמר בודהא- "העצמי הוא המורה של העצמי" במילים אחרות- המורה הוא אומנם המכוון והמנחה,אך העבודה עצמה באה מבפנים.לעומת זאת ,בזרם הטיבטי המורה הוא חשוב מאוד ואפילו הכרחי.

בודהא המשיל תורתו לאדם שנפגע מחץ ומעוניין להוציאו מגופו.שאלות כמו: מי ירה בו,למה עשו זאת,והאם זה נעשה במזיד או בשוגג- אינן רלוונטיות.במקרה הזה,האדם צריך להתנהג כמו רופא.הוא צריך לעסוק באיתור הבעיות שמטרידות אותו ולמצוא להן פתרון.

אין אמת מוחלטת ,האמת היא בתוכנו ועלינו רק להתרכז כדי למצוא את ההארה הפנימית.: לא להילחם- אלא לחלום על אהבה עולמית,לא להתעצבן- אלא לצבוע את החיים בצבעים בהירים יותר,לא לחשוב יותר מדי –אלא להתחשב ,ולא לסבול-אלא להיות סובלניים.

ניתן, לראות ב בודהיזם מערכת כלים, המאפשרת לנו לראות את הדברים כפי שהם כאן ועכשיו.
אין ב בודהיזם דוֹגמוֹת, והוא מותיר לסימני שאלה לצוץ בכל מקום. לימודי ה בודהה מכוונים להתפתחות מלאה של חירות הגוף, הדיבור וה תודעה

פולחן בבודהיזם הדרומי – מכיר בשלשה סוגים של חפצים המותרים בפולחן הערצה:

1.שרידים שהיו חלק מגופו של בודהה.

2.שרידים שהיו חפצים של בודהה

3.שרידים סימליים המזכירים את בודהה

משכנים לחפצים מקודשים אלה נבנו בגדלים שונים והם מכונים: סתופא - בסנסקריט, תופא-בפאלי ופאגודה.

הקרבת מנחה מחומרים מתאימים- קטורת,שמן,נרות,מזון,בגדים ומים.

הפגנת יראת כבוד והערצה במעשים או בתנועות גוף. בעיקר בהשתתחות,קידה  WAIDE-,ניקיון החפץ וקישוטו,שירת מיזמורים מתאימים- כל אלה מעשים טובים היוצרים זכויות,נוטעים בלב האדם תקווה לתוצאות עתידיות טובות ומכשירים אותו לקראת העלייה על הדרך הקדושה.

התבוננות בודהיסטית

ישנן שיטות התבוננות –האחת מבוססת על השלווה ובשניה על התבוננות פנימית.

השלווה- SAMATHAהמתבוננן מנסה לטהר את מחשבתו מהפרעות ומכשולים כדי להגיע לריכוז שיכלי מסוג עדין ביותר.בסיום התהליך על האדם לשוב לפיתוח ההתבוננות העצמית,הפנימית,כדי להגיע לאיזון הדרוש לעלות על הדרך הטרנסנדנטית.

 בשלב השני -שהוא סוג מסוים של בחינה עצמית יכנס המתבונן למצב של איזון והבנה גדולה.מצב האיזון הזה הוא סופו של הנתיב הרגיל וכניסה אל הנתיב הטרנסצנדנטי.-או מצב המכונה "כניסה לזרם".הוא משתחרר אפילו מהזדהותו עם גופו

איפיונים בודהיסטים

נתינה (דנא)

שיפור הקארמה

פולחן

אמונה ברוחות

התבוננות בודהיסטית

קיום מצוות- יש גם גם מצוות של להימנע: מהשחתת חיים,לקיחת דבר שלא ניתן לך מרצון,מכל דבר הגורם לשיכרות, מהתנהגות בלתי הולמת הקשורה בהנאות החושים,מאמירת שקר.ועוד.

הספרות הבודהיסטית הקדומה

בתחילה התפתחה הספרות שבעל פה.מאוחר יותר ספרות זו סודרה והועלתה על הכתב.המאה הראשונה לפני הספירה הועלה על הכתב הקנון –הפאלי. המכיל 3 קבצים:

1. קובץ העוסק בכללי משמעת ,כולל פסקי הלכה.
2. כולל בעיקר דרשות המיוחסות לבודהה,והוא השמיען במקומות שונים לקהל שומעים מסוים.
3. קובץ "הבודהיזם העתיק" מסווג את החוויה במונחים של מקבצים חולפים של אירועים.המכונים "דהאמא" –האמת שבודהה השיג.