במקור מדובר בפילוסופיה אותה הגה קונפוציוס בן המאה ה-6 לפנה"ס.הוא פירט את קוד ההתנהגות האנושית הרצויה- מעין "שולחן ערוך". עד היום מתייחסים לקודי ההתנהגות אותם קבע. זהו סוג של אמנה חברתית (לא דת) הדנה ביחסים פנימיים שבין אדם לאדם ובין אדם לחברה.

התנהלות בין בנים להורים (כיבוד המשפחה) ,במובנים הרחבים של המילה כלומר- הורים יכולים להיות גם ראשי המפלגה הקומוניסטית (מאו טצה טונג למשל) והעם מהווה את הבנים.

קונפוציוס מדבר על החינוך כערך עליון,כולל מתן כבוד ראוי למורים.

פיתוח מנגנון הבחינות כדרך ל"הצלחה" בחיים וכ"ו.

הארצות הקומוניסטיות אימצו את הקונפוציוניזם וניתן למצוא אותו בסין,קוריאה ווינאם.

כ 1.5 מיליארד אנשים מאמינים בפילוסופיה זו וחיים לפיה.

• זו לא אמנה שיוויונית ויש בה הררכיות.לדוגמא מעמד הנשים נמוך מזה של הגברים.
• האדם מוגדר מבחינת חובותיו .קודם כל לגבי משפחתו.
• ילדים חיבים בכיבוד אב ואם (גם לאחר מותם) .לבן הבחור גם מחויבות כלכלית כלפי הוריו.
• חיבים בכבוד למבוגר:מתבטא בדיבור ושפת גוף.
• מחויבים לשמור על הרמוניה .אפילו המושד "אמת" עומד מתחת להרמוניה.
• אסור "להלבין פנים"
• בסכסוכים משתדלים לפתור בעיות בעולמם הפנימי – לא נחפזים לפתרון של הכרעה בבית משפט.
• "השכלה"מעל הכל –קיום בחינות שהצלחה בהן מזכות מעבר ממעמד אחד לגבוה יותר,כאשר הגבוה ביותר הוא שרות המדינה..(מנגנון פקידותי ברמות שונות)
• סמכותו של מורה דומה לסמכות של איש דת.
• האב העליון הוא הקיסר –מקבל הראאה משמיים והוא אחראי על כל משפחתו שבמקרה זה מדובר  בעם כולו,(למרות שלעם יש בעיקרון חובות ולא זכויות)

הגדרת מעמדות לפי הקונפוציוניזם:

כלומר מעמד הסוחרים הנמוך ביותר . האיכרים במעמד כאילו גבוה (כמו בקומוניזם) אבל למעשה הם הדפוקים בעם: מקבלים כבוד,אך חיים  בזבל.