אמונה בת 1500 שנה ,זוהי אמונה יפנית מקומית .איננה מתמקדת בגאולה ובחיים שלאחר המוות. כאן יש חתירה עכשווית להרמוניה והשגת איזון טבעי בין המין האנושי לבין הקאמי (האלים)

דת השינטו

 במרכז הדת נמצאת הסגידה לקאמי - אלים פשוטים, רוחות טבע או אפילו סתם "נוכחות רוחנית".

חלק מהקאמי מהווים רוח של מקום או חפץ בעוד אחרים יכולים להיות בעלי משמעות אלוהיתגדולה יותר כמו למשל אמאטראסו- אלת השמש.

המילה שינטו היא למעשה שילוב של שתי מילים בסינית(神道- שן-דאו) שמשמעותן המילולית הוא "נתיב אלוהי" (וגם "נתיב האלוהים") כך שמשמעותה של המילה ביפנית הינה "דרך הקאמי".

למרות שלשינטו אין ציוויים מיוחדים למעט "לחיות חיים פשוטים ובהרמוניה עם הטבע והאנשים" ישנן "ארבע הצהרות" שמהוות את רוח השינטו:

• מסורת ומשפחה: המשפחה נתפסת כמכניזם הראשי שבו משתמרות המסורות. החגיגות החשובות ביותר הן הלידה והנישואים.
• אהבת הטבע: הטבע הינו מקודש. להיות בקשר קרוב לטבע משמעותו להיות בקשר טוב עם הקאמי.
• נקיון פיזי: מאמיני השינטו מתרחצים, רוחצים את ידיהם ושוטפים את פיהם בתדירות גבוהה.
• "מָאטסוּרִי": פסטיבל בו נערכת סגידה לכבוד הקאמי.
• דת השינטו אינה דוגלת בקיומם של מעשים שהם חטאים בפני עצמם. למרות שמעשים מסוימים יוצרים סוג של זוהמה טקסית, לרוב הזוהמה "תנוקה" רק כדי להשקיט את נפשו של האדם ולהביא לו מזל טוב ולא כי יש פגם בלהיות "מזוהם". מעשי טעות ורוע נקראים ביפנית "קֵגַארֶה"-מילולית: "לכלוך", וההפך מהם הם "קיאוֹמֶה"-מילולית: "טוהרה". ימים רגילים נקראים "קֶה" ("יום") וימי חג "הַארֶה" ("שמשי" או "טוב"). הרג כלשהו למחיה צריך להעשות תוך סגידה והוקרת לקיחת החיים כדי לקיים אחרים והוא צריך להעשות במידה המינימלית האפשרית. הרג למטרות רווח עצמי נחשב לפגיעה גסה בכבוד הן של ההורג והן של ההרוג. ביפן המודרנית נשמר עדיין מקום של כבוד לחשיבותם של ה"אָיאַטסוּ" ברכות וקטעים טקסיים קצרים הנאמרים בעיקר להודיה לזולת.

• טיהורטקסי הטיהור מהוים חלק חיוני בדת השינטו. הם נועדו לפיוסם של הקאמי, למשל כאשר מתעורר צורך להזיז מקדש ממקום למקום. טקסים מסוג זה אומצו ביפן גם לחיים המודרניים. בשנת 1969 לדוגמה, נערך טקס להרגעת הקאמי לפני שיגורה של אפולו 11 לחלל. בניינים חדשים ואפילו מכוניות זוכות לטקסי טיהור שכאלה כחלק מתהליך הייצור שלהן. טיהורים אישיים יתבצעו על ידי מים: עמידה תחת מפל מים או טבילה בשפך נהר. סוג נוסף של היטהרות הוא הימנעות, כלומר טאבו שהוטל על אדם או מקום. לדוגמה, נשים שרצו להשאר טהורות לא יכלו לטפס להר פוג'י עד לשנת 1868. נוהג נוסף שדעך עם השנים היה הימנעות משימוש במילים כמו "חתך" בחתונות ולידות, ואף הימנעות מקיום טקסים כאלה בסמוך לשכול במשפחה.