עץ המה לא
פעם היה מנהיג של כירכרות שוורים שהוביל סחורה ב-500 כירכרות רתומות לשוורים, יותר מזאת, איש זה היה איש מואר. באחד ממסעותיו עברה שיירתו בתוך יער צפוף. קודם שנכנס ליער הוא קרא לכל עמיתיו והזהיר אותם: "חברים כאשר נכנס ליער עלינו להיזהר מעצים מורעלים, פירות מורעלים, עלים מורעלים ופרחים מורעלים. לכן כל פעם שתרצו לאכול משהו מהם שאלו אותי קודם".
עמיתיו ענו לו "כן אדוני".
ביער היה כפר ובכניסה אליו היה עץ שנקרא "עץ המה לא", העץ דמה בכל התחומים לעץ מנגו אבל בניגוד למנגו, העץ הזה כולו מורעל.
כש הגיעו לשערי הכפר, כמה מהנוסעים שהיו רעבים מאוד ניגשו לעץ והחלו לאכול מפירותיו עוד לפני שמישהו הזהיר אותם. אחרים נזכרו באזהרות מנהיגם אבל הם חשבו שהעץ הוא עץ מנגו ולכן החליטו לטעום מפירותיו לפני שהאחרים יחסלו אותם.
היו גם אחרים שהיו חכמים יותר, מחבריהם שהחליטו שבטוח יותר יהיה להקשיב לאזהרות מנהיגם וזאת למרות שלא ידעו כי מואר הוא.
כאשר הגיע המנהיג לעץ שאלו אותו אלה שלא אכלו מפירות העץ "מהו העץ הזה? האם מותר לאכול מפירותיו?"
לאחר שבדק את העץ בדקדקנות הוא ענה להם........... לא!! העץ נראה כמו עץ מנגו אבל הוא לא, זהו עץ המה אל המורעל!! שלא תעיזו אפילו לגעת בו.
אלה שאכלו מפירות העץ נבהלו. המנהיג אמר להם להקיא במהירות הגדולה ביותר וכך הם עשו, והמנהיג נתן להם 4 ממתקים לאכול: צימוקים, קנה סוכר, יוגורט מתוק ודבש דבורים. כך נעלם לו הטעם המר לאחר שהקיאו את פרי עץ המה לא.
למרבה הצער אלה שאכלו תוך בטחון מלא, אותם לא ניתן היה להציל והם מתו בלילה בשנתם.
בעבר כאשר שיירות היו מגיעות למקום ואנשיהן היו אוכלים מפירות העץ, בבוקר תושבי הכפר הקרוב הגיעו למחנה השיירה, הם גררו את גופות המתים ברגליהם למקום סודי במעלה ההר הסמוך וקברו אותם שם. לאחר מכן הם לקחו את הסחורות שהיו על העגלות.
אנשי הכפר חשבו שגם עכשיו יוכלו לעשות זאת, הם רצו למחנה השיירה והחלו מחלקים את הציוד: העגלות שלי צעק האחד, הסוסים שלי צעק השני והסחורות שלי צעק השלישי. אבל כאשר הגיעו לעץ המה לא ראו שרוב אנשי השיירה בחיים ובריאים. איך ידעתם שהעץ אינו עץ מנגו? שאלו את אנשי השיירה שענו: לא ידענו, אבל מנהיגנו הזהיר אותנו קודם שהגענו.
לאחר מכן, שאלו אנשי הכפר את המנהיג: איך ידעת כי זהו אינו עץ מנגו? איש חכם שכמוך.
המנהיג ענה: ידעתי משתי סיבות, האחת על העץ הזה קל לטפס והשניה הוא מצוי בסמוך מאוד לכפר. אם הפירות נותרים על העץ אין זה בטוח לאכול אותם.
כולם נדהמו מכך שחוכמה שהצילה את האנשים נבעה מסיבות כל כך פשוטות.
השיירה המשיכה בביטחון בדרכה.
מוסר השכל: החוכמה מובלת בידי הגיון פשוט, הרעב מוביל את הטיפשים.