הצלת יהדות בולגריה

 ההחלטה לגרש

בפברואר, ‎1943 נחתם בסופיה הסכם בין בולגריה לגרמניה הנאצית,לפיו יגורשו‎ 20,000  יהודי תרקיה ומקדוניה לשטחי גרמניה המזרחית.

מספרם של יהודי תרקיה ומקדוניה עמד אז על‎ 12,000   איש, וכך הובן שכוונת הממשל הבולגרי להתחיל בגירוש יהודי בולגריה עצמה.

 שני גורמים תובעים את החזקה על הצלת יהדות בולגריה:

ההתנגדות המעשית לגירוש היהודים, באה כאמור, מחוגים שמרניים (פשב}והכנסיה האורתודוכסית {קיריל וסטפן).

גיבורים אלה נותרו לא ידועים ולא מוכרים הן ליהודים והן לעולם כולו בשל המונופול שלקחה המפלגה הקומוניסטית.

 דימיטר פשב

דמיטר פשב היה ב-‎1943 , סגן יו"ר הפרלמנט ואיש הרובבו.

ב-‎7 במרס‎1943, התייצב במשרדו של פשב , יהודי בשם יעקב ברוך,שדיווח לו על כך שבלילה שבין‎10 ל-‎11 בחודש, עומדים להישלח היהודים למחנה הריכוז ברדומיר ומשם למחנות ההשמדה.

הפרלמנט עמד להתכנס ב-‎9 במרס, פשב זימן באותו יום את שר הפנים וקבוצת חברי פרלמנט והודיע להם שמי שלא ימנע את הגירוש יעורר סער הציבורית.

בעקבות הפעולה הזאת הסכים ראש ההמשלה לדחות את גירוש יהודי בולגריה, בכמה חודשים {מלבד יהודי "השטחים החדשים"}.

פשב לא הסתפק בכך, ובשעה שש בערב, כאשר הגירוש הוקדם לאותו יום בחצות, הוא אילץ את שר הפנים להורות למזכירו לשגר מברקים לכל הערים ולבלום אתהגירוש. הוא עצמו צלצל לראשי המחוזות והורה להם לבלום את הגירוש. וכך ניצלו כליהודי בולגריה "הישנה" - בשל שיחת טלפון ומברק.

יוזמתו של פשב לא מנעה את גירושם של יהודי מקדוניה, תרקיה ופירט.

ב-‎24 במרס‎1943 שילם פשב את המחיר על פועלו והודח מתפקידו בפרלמנט.

 ראשי הכנסיה

ב-‎10 במרץ, כאשר החלה המשטרה "לרכז" את היהודים בפלודייב ,התייצב דימיטרי סטנקוב, מנכבדי העיר בלשכת ראש הממשלה פילוב, במטרה לבלום אתהגירוש.

קיריל - מראשי הכנסיה האורתודוכסית הבולגרית, לימים הפטריארך שלבולגריה,  שלח מברק אל המלך ואיים כי ישכב על מסילת הברזל וימנע בגופו את רכבותהגירוש.

ב-‎24 במאי, יום חגם של הקדושים, שיגר הפטריארך סטפן, מכתב למלך בו הזהירו מפגיעה ביהודים, הוא גם ניצל את המצעד החגיגי שנערך באותו היום, לרגלהחג, והביע פומבית את הסתיגותו מן הגירוש. סטפן גם קרא לסינוד הקדוש לפרסם הצהרהרישמית בנושא.

 המלך בוריס השלישי לא היה נאצי, ולא היה אנטישמי. הוא נהג באופן דיפלומטי מטרתו הייתה להוביל את בולגריה בנתיב ללא שפיכות דם וללא הקרבת חיילים לטובת המלחמה למזלו היטלר חיבב אותו ובפגישותהם המשותפות נוצרה כימיה בין השניים. בוריס הצליח בדרכיו לדחות את ההצעות לטרנספרים של יהודי בולגריה אל המשרפות. הוא גרס שאם טובת המדינה דורשת אפשר יהיה להקריב חלק מהיהודים.(בסופו של דבר הוקרבו יהודי "השטחים החדשים"-תראקיה ומקדוניה כ 12 אלף במספר)

המלך רצה להצטייר כמי שמנהל מדיניות סובלנית כלפי היהודים ולאמבצע את כל התביעות האנטישמיות של גרמניה, אך באותה עת דרש מעוזריו לבצע בקפדנות אתהוראותיו של היטלר.

באפריל‎1943, נפגש המלך עם ריבנטרופ בברלין והסכים שב-‎25 במאי יעברו היהודים מסופיה לפרובינציות הכפריות, המלך רצה להרוויח זמן ולהשאיר דלת פתוחהלבעלות הברית.

 "נס יהדות בולגריה"- 10/03/1943 

 בתאריך ה 10.03.43  ניצלו 48,000 יהודי בולגריה, מגירוש אל מחנות ההשמדה הנאציים (רובם, כנראה יועדו למחנה טרבלינקה).
ב9/3/1943 בשעות הבוקר,חותם המלך בוריס השלישי, על צו גירוש לכל יהודי בולגריה, בלחץ הגרמנים, אשר שלטו בבולגריה מאז 1941 (למעשה, הוזמנו אליה ללא קרב).
בערי השדה ,(לא בעיר הבירה סופיה), החלה משטרת משרד הפנים הבולגרית, להדפק על דלתות בתי היהודים, ונציגיה הודיעו ליהודים להכין חבילות בגדים לכל בני הבית, עם שני פריטים מכל סוג, לקראת גירוש אל מחוץ למדינה.
בתאריך 09/03/1943, בערך בשעה 16:00, הוטל עוצר בעיר פלובדיב, (העיר של אמנו לוסי), בה נאמד מספר היהודים ב 5,000.
בתאריך 10/03/1943,בשעה 02:00, החלה אקצייה בכל העיר פלובדיב, היהודים נאספו בחצר בית הספר (המכונה בלאדינו אל קורטיג'ו), ושם המתינו באימה.
בעת הזו,שנת 1943, כבר היה ידוע היטב על רצח היהודים המתבצע במזרח אירופה ויהודי פלובדיב, ידעו שהם הולכים אל מותם.
כך,מתוך ידיעה זו,ארגן רב העיר קריאת "שמע ישראל" המונית, בקול צעקה רמה, אשר נשמעה היטב ברחבי העיר ולקריאה זו הוסיף תפילה מצמררת : "שלא נהייה לסבון".
בתאריך 10/03/1943, שעה 06:00, פותחים שוטרי משרד הפנים הבולגרי, את דלתות חצר בית הספר, והחלו מובילים את היהודים אל עבר תחנת הרכבת,שם המתינו להם חיילים גרמנים.
באמצע הדרך,הודיע לפתע מפקד המשטרה בעיר לכל היהודים,לשוב לבתיהם וכי צו הגירוש בוטל ע"י המלך בוריס.
יהודי העיר ההמומים חזרו לבתיהם ומאז ועד לשחרור בספטמבר 1944 לא נעשה נסיון גירוש נוסף בערי השדה, אלא רק גירוש של היהודים מסופיה אל ערי השדה בתאריך 24/05/1943.
(המלך ביטל את הצו עוד בלילה,אבל המידע הגיע לערי השדה רק בבוקר).

מי אחראי לביטול הצו: הכנסייה הפרובוסלבית הבולגרית אשר  ראשיה איימו בהטלת חרם דתי על המלך, סגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי דימטר פשב וקומץ של פוליטיקאים אמיצים, אשר סיכנו נפשם למען הצדק האנושי והצליחו לשכנע את המלך לבטל את הצו.

בשנת 1947 כבר היו בבולגריה 51,000 יהודים, ובין השנים 1947 ועד 1950 עלו מרביתם לישראל.

מדוע הוסתר הסיפור כל כך הרבה שנים?
צירוף של אינטרסים. מחד המשטר הקומוניסטי אשר העלים את כל ההיסטוריה הקשורה לפועלו של המלך, כולל התנגדותו לגירוש ומאידך, סלידת הקומוניסטים מהממסד הדתי הפרובוסלבי.

אולי וגם אצלנו,  למערכת החינוך, הייתה בעייתיות לתאר מערכת כנסייתית באור כל כך חיובי ואמיץ, במיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה, בה כל הכנסייה מתוארת באור אחר לגמרי.למעשה נעשה כאן עוול לכנסיה האורתודוקסית ולראשיה.עוול שתוקן בימים אלה ע"י הצחתם של גיבורי הכנסיה:קיריל וסטפאן במנזר בצ'קובו ובעיירה שירוקה לאקה.