ההסטוריה של הודו

היסטוריה של הודו:

תקופות חשובות הקשורות לדתות  בסדר כרונולוגי

הסטוריה- מאורעות חשובים בדרום הודו -בסדר כרונולוגי

העת החדשה

השושלות החשובות ששלטו בהודו  בכלל ובדרום בפרט בסדר כרונולוגי.

התקופות ההסטוריות  -סקירה הסטורית תרבותית

• תרבות האינדוס- או תרבות האראפא- בעמק באינדוס, בפאנג'ב ובג'וג'ראט, למן האלף השלישי לפנה"ס ועד ל 1400לפנה"ס, היתה זו תרבות שבה שלט מעמד עליון "חורי" שקיים קשרים תרבותיים עם שומר –במזרח העתיק, ועם פרימיטיבי בדרגת תקופת האבן.
• תרבות הארית- הודית 1200לפנה"ס, 300לספ"נ, (קיסרות  גופטא) -התרבות ההינדואית של ימי הביניים. באלף וחמש מאות השנים האלה עברה תרבות זו מהנוודות  למחצהשל הארים הברברים, דרך הפאודליזם של ממלכות חבל הגנגס הקדומות, (בתקופה זו חוברה המהבארטה), אל הממלכות הקטנות של תקופת בודהה ואל ה"מעצמות" –מאוריה, נאנדא, שאטאוואהנא, גופטא,  דורי דורות שלטו כובשים נוכרים –יוונים, סקיתים, קושאנה, הונים לבנים, באזורים נרחבים של הודו הצפונית, אולם לא השפיעו על המבנה החברתי. האלים הגיבורים של הארים הברברים הורדו מגדולתם על ידי ומנהגי הקרבנות של הכהנים גם פינו מקומם לתורות חדשות- האריסטוקרטיה לווישנו-קרישנא , מעמדות הביניים לבודיהזם וגאינזם, הכפריים לפולחן הפריון הקדמון של שיווא.  הבודהיזם והז'איניזם שזכו להוקרתם שלמעמד הסוחרים ושל כמה מלכים -שלטו באמנויות. האומנות הבודביסטית הקלאסית   הגיע לשיאה בימי הגופטה,  ועם ירידת מעמד הסוחרים ועליית מעמד המלכים המצביאים קיפח הבודהיזם את מעמדו וכך גם ירדה השפעתם על האומנות ששלטה בהודו למעלה מאלף שנים.
• התרבות ההינדואית של ימי הבינים 770-1200- המעמד הצבאי החדש כונן  שלטונו באמצעות קונטרא לישנה, השליטים שנזקקו לתמיכת שבטי הנוודים והאיכרים ונאלצו להגן על פולחנייהם ולבוא בברית עם כהני ההמונים, התוצאה היתה מונותאיזם סיקרטיסטי שרצה להחיות את הדת הואדית הקדומה לאחר תום עידן קאלי –הרע, בעידן הבודהיזם. התהליך התחיל בתקופת שושלת מאוריה ונסתיים בהתפתחות הווישנואיזם, השיוואיזם, והשאקטיזם, בראמה ופולחן השמש. באותו זמן התפתחה החברה להיררכיה נוקשה של כיתות רבות , שבה חייב היה כל פחות לחלוק כבוד לעליון עליו, הדת השפילה את האדם לפני האלים.  המקדשים נהפכו למרכז , והואדר כוחם המגי כמקום משכן האלים. גם האומנות והספרות התבססה על המסורת, הלשון הסנסקריט הקלאסית נעשתה כלי ביטוי למעמדות העליונים. מי ששלט בהודו מלכים ואצילים שהתחרו בכל הדרכים על השילטון.
• התרבות ההודית –האיסלמית- 1200-1803- בעיני הכובשים המוסלמים , היתה הודו ארץ של עובדי אלילים שיש לשעבדה  ולנצלה עי משטר טרור בלתי מרוסן, הם הניחו לבראהמינים לקיים את פולחניהם וכמעה כמעה  גבר שיתוף הפעולה ,התרבות ההינדואית זכתה לעידוד מצד הסולטנים, ומוטיבים הינדואים חדרו יותר ויותר לתוך התרבות והאומנות האיסלמית .   

תנועת תחיה המונית קמה (הבהקטי- הרנסאנס ההודי )  -המאדירה את  ווישנו , בהתגלמותו כקרישנא וכראמא, כאל האהבה החובקת כול, שירה עשירה בלשונות עממיות , זמירות קודש, שירה ארוטית, עלילות גבורים אפיות.

• המוגולים  כבשו  את הודו 1526-1803-1857- ובגלל התנגדות המוסלמים, ההודים נאלצו לכרות ברית עם האצולה ההינדואית של צפון הודו, הרג'פוטים. התוצאה סינטזה של התרבויות בכל אורחות החיים. במאה ה 18נתפרדה הקסרות לפדרציה של מדינות הינדואיות ומוסלמיות, והתרבות המוגולית הקלאסית נעשתה נחלתה של כל הודו.

• התרבות המודרנית- כאשר נטלה הממשלה הבריטית את המינהל לידיה, נאלצה להכיר במעמדן של המדינות השונות, ועשתה צעדים רבים לקידום הודו –צצו מסילות ברזל, תעשיה, בתי ספר, קולגים, ומן ההכרח היה למנות  הודים למשרות בכירות, חיי המעמדות ההודיים השתנו לכיוון המערבי. ב1947זכתה הוד בעצמאותה לאחר שהבירוקרטיה הבריטית נאלצה להכנע לתנועת אי השיתוף של מאהטמא גאנדי. מדינות הנסיכים בוטלו וקמה פקיסטאן, מדינה מוסלמית נפרדת.  אורח החיים המודרני הוא סנטזה של הרקע המסורתי ובין הציויליזציה המודרנית.
• סיכום: לפנינו 5שלבים רצופים של אומנות הודית שכל אחד מהם צמח ממורשת שהונחלה על יד קודמו, כל אחד שונה מקודמו , נתון להשפעות שונות, שואף לביטוי אידאלים שונים. מכאן רבגוניות סגנונות האמנות ועשירות  הצורות שהתפתחו, הרגשות שבוטאו. עדיין מנקודת ראותה של כל תרבות אחרת  זו תרבות הודית.