אוכל שמישהו אחר נגע בו נחשב לא נקי-כלומר על הטבחים להימנע מטעימת האוכל בזמן הכנתו.

יש להציע קודם כל את המזון לאלים לפני שאוכלים ממנו.

בהודו יש 600000 כפרים. כל 3 שניות נולד ילד, והילודה גוברת. בזמנו ניסו לעשות עיקור בכפרים, אך לא עזר, רוב המדינה חקלאית, החקלאי ההודי עושה ילדים כדי לעזור בעבודה בשדה.

בהודו שורפים את המתים, העיקרון, אדם מת, הנשמה עוברת, והגוף הינו רק כלי קיבול, שאין מה לעשות איתו, ושורפים את הנפטר. בטקס השריפה אין עניין מעמדות, אין עצב. שורפים על גדת נהר הגנגס. לא כל אחד בר שריפה. אנשים קדושים, סגפנים, מי שהקישו נחש קוברה (נחש חיה קדושה), אישה בהריון,תינוקות, אינם ברי שריפה. עוטפים אותם, והנשרים אוכלים אותם.

מתחילים לשרוף מהראש. השריפה לוקחת כחמש שעות, ואת שארית האפר זורקים לגנגס.

קארי- לא קיים בהודו תבלין הנקרא קארי-זו המצאה אנגלית. מונח כללי שנועד לתאר את מיכלול התבלינים ההודים.ישנם כ 25 תבלינים עיקריים ומהם מורכב גם טעם הקארי.

בדרך כלל נטחנים התבלינים הטריים בעזרת עלי ומכתש הנקראים סיל –ואטה.

מאסלה= תערובת של תבלינים שונים

נאראם מאסאלה=תערובת חריפה למשל היא צרוף של ציפורן ,קינמון,הל,כוסברה,כמון וגרגרי פלפל.

התבלין העיקרי -זעפרן- יקר מופק מאבקנים של פרחי כרכום מזן מסוים.זה התבלין שמעניק לאורז את צבעו הצהוב.הל חריף ומתוק מוסף לקינוחים

סמל צלב הקרס-סמל מזל עתיק הקדוש להינדים ולבודהיסטים-הקווים הפונים ימינה (כוון השעון) קשור על פי המסורת לאלים ווישנו וגאנש – ונחשב כמביא מזל טוב.

הג'ייניסטים-1.הולכים עירומים ומשתמשים בכפות ידיהם לאיסוף נדבות.

                 2.נזירי סתאביראקאלפין- משתמשים במטאטא,שאתו ם מטאטים את השביל שלפניהם,כנ"ל הליכה על כפכפי עץ ממוסמרים כדי להימנע מדריכה על איזה יצור חי,כמו כן הם שמים פיסת בד שאותה הם קושרים על פיהם בעיקר  בלילה,כדי שלא  יבלעו חרקים בלי כוונה.