אחד המאפיינים הבולטים של זרם הט'רוואדה (הקיים במיאנמר, בתאילנד, בלאוס, בקמבודיה ובסרי-לנקה) הוא הנזירות הזמנית. על כל גבר במיאנמר לעזוב, לפחות פעמיים בחייו, את החיים הטובים, להשאיר את כל רכושו בבית, ולהצטרף למנזר. תקופת הנזירות הזמנית הראשונה מתרחשת אצל מרביתם עוד בהיותם ילדים. בכל מקום במיאנמר נראים ילדים צעירים בתלבושת נזירים. לאחר טקס מרהיב שבמהלכו מולבשים הילדים בבגדי נסיכים  הם מועברים אל המנזר, שם מגלחים את ראשם, ולראשונה הם עוטים לגופם את בגדי הנזיר. הילדים הגאים האלה מביאים כבוד רב לבני ביתם. הם מצטרפים למנזר כנזירים "טירונים", חיים במנזר כשבוע עד עשרה ימים, ולאחר מכן חוזרים אל חיק משפחתם. טקס הכניסה למנזר עולה כסף רב, ולכן כאשר משפחה בעלת יכולת מחליטה שהגיע הזמן שבנה יעבור את הטקס, במקרים רבים היא מממנת את הטקס לנערים נוספים, פעולה שנחשבת למביאת מזל וקארמה חיובית.

הבנות נכנסות למנזר בדרך כלל בגיל מבוגר יותר, ורק אם הן מעוניינות בכך. הבנות, כמו הבנים, מגלחות את ראשן, ובשלב זה ההבדל החיצוני היחיד בינן לבין הבנים הוא צבע הגלימה – ורוד או חום לבנות, אדום-בורדו לבנים.    
אל המנזר מביאים הנזירים החדשים שמונה פריטים שלושה חלקי בד המרכיבים את הגלימה, חגורה לקשירה, קערת נדבות לאיסוף האוכל בשעות הבוקר, סכין גילוח (אם צריך), חוט ומחט ופילטר מים.
נזיר בוגר מתחייב לקיים 227 חוקים בתחומי המנזר. הנזירים הצעירים פטורים מרובם, אך האלמנטים הבסיסיים של החיים במנזר תקפים גם לגביהם:  השכמה ב- 4:30 לפנות בוקר, ארוחת בוקר, עיסוק במדיטציה ושינון כתבי קודש, וארוחת צהריים (האחרונה במהלך היום) שמסתיימת עד השעה 12:00. 

בלאוס בדומה למיאנמר רבים בוחרים לשמש כנזירים לזמן קצוב  מ3 חודשים ועד 3 שנים. ב1975 עם כניסת בקומוניזם דוכא הבודהיזם ואף הוכנסו תיקונים מסוימים כמו איסור בעיסוק פולחן הרוחות PHI .כמו גם כשפים עממיים (סיסאט) למרות האיסור -פולחן  הפי עודנו האמונה השניהאחרי הבודיזם.מחוץלעמק המקונג רווח מאוד פולחן הפי בקרב השבטים התאים וגם קבוצות אחרות.

המו=כוהנים שהוכשרו לפייס את הרוחות ולגרש את השדים הרעים -מנצחים על טקסים ועל פסטיבלים חשובים של בני תאי דאם - THAI DAM .

בקרב בני קאמו נפוצה האמונה האנמיסטית המייחסת נשמה לכל העצמים הקיימים בטבע,שבטי המון מיין משלבים אנמיזם ופולחן אבות.