בין המינגווי לצ'ה גאווארה

 בכיכר הקתדרלה בהוואנה ,מתחת לחזית היפה של סן קריסטובל דה לה הוואנה שתיכנןהאיטלקי פרנצ'סקו בורומיני שהיה אומן בארוק ידוע,מתגודדים עשרות,ואולי מאות מוכרי מזכרות לתיירים.

מנסים למקור לתייר סיגרים רום ועוד ועוד  מוצרים בהן התפרסמה קובה אך המותג מס אחד למכירה לתיירים הוא ארנסט המינגווי. ורק צ'ה יכול להתחרות בו.

הוא בילה כעשרים שנה באי ,שתה לשוכרה בברים המקומיים,מדי פעם יצא לדייג על ספינה שהחזיק ב cojimar,עיירת דייגים שהפכה עם הזמן לפרבר סואן של הוואנה.הוא רכש אחוזה בסמוך (מאוחר יותר הותרמה לעם הקובני בערוב ימיו בשנת 1961 )

את הספר "הזקן והים"כתב בעת שהותו בקובה,אף זכה בפרס נובל בזכות כתיבת ספר זה. עכשיו גובה העם הקובני את חלקו ברווחים.אפשר תמורת 10 דולר לפגוש את הדייג הזקן ששימש השראה להמינגווי בסיפרו הזקן והים.

מפרסמים בחוצות את כל המקומות בו שהה הסופר כגון: מלונות בהם התאכסן- מלון אמבוס,ברים אותם פקד כגון פלורידיטה ובודגיטה דל מדיו,בקוקלטים המיוחדים ששתה,ה"מוחיטו"  וה"דייקירי".צרופים שונים של רום,לימון,עלי מנטה,סוכר.

כמו כן מוזאון המינווי  ומרינה המינגווי,ותחרות הדייג השנתית על שמו.

כפי שציינתי המותג התופס את המקום הראשון הוא המינווי ואילו בצמוד נושף לו בעורפו מי אם לא צ'ה גאווארה בכבודו ובעצמו.הבחור מתועד הן בחייו והן כשנמצא ללא רוח חיים.

צילום המוות שלו –עיניו היפות קרועות לרווחה,גופו המעונה,העירום למחצה,מוטל על הדרגש בחצר בית הספר בבוליביה. ומצד שני המותג צ'ה בחייו עם זיו הנעורים שבו מופיע כסמל לגבור המהפכה בכרזות התעמולה של פידל קאסטרו.

לפתע עמד מולי זקן שדוף למראה כל חלקי גופו רועדים ,בידו השמאלי אחז בכרזה של צ'ה .בידו הימנית  אחז בשטר של דולר אותו נפנף לעברי– "סוציאליזם או מוות" צעק . לא יכולתי לעמוד בפיתוי שלפתי שטר של דולר וקניתי את צ'ה גיבור נעורי.