היערות הרבים בדרום מזרח אסיה הם שילוב של יערות נשירים (מאבדים את עלוותם בעונה יבשה) ויערות ירוקי עד  שחלקם גם מוגדרים "יערות גשם".יחד עם זאת אנו מגלים שבכל אזור המקונג פזורים ערבות עשב ויערות סוואנה יבשים שנוצרו כתוצאה מאקלים המונסון המאפשר את התפשטות יערות הסוואנה בעונת היובש.

סוג היער השכיח ביותר בדרום מזרח אסיה הטרופי הוא יער נשיר-הנקרא גם יער מונסוני,למרבה הצער הרבה מעצים אלה נחרטים הן למטרות תעשיתיות והן לטובת משטחי האורז התופסים את מקומם של העצים.

המאפיינים הבולטים  של יערות המונסון הם:

1. ריבוי עצי תיק(שגם הם הפכו מקור תעשייתי למרבה הצער)
2. עצי הבמבוק(החיזרן) שפלשו לאזור לאחר שנכרתו העצים המקוריים ולאחר  הפיכת האדמה.
3. ביערות שבהם יש אספקת מים קבועה,עלי העצים אינם נושרים במשך כל השנה והם ידועים כיערות ירוק עד. יערות אלה צומחים באזורי קו המשווה(יער גשם טיפוסי) לאורך נהרות ובאזורי גבעות לחות,לכן תפוצתם בדרום מזרח אסיה אינה רצופה אלא הם גדלים טלאים טלאים. עצי הבניאן(הפיקוס החונק) של יערות הגשם ידועים ביופיים,במיוחד בשורשים המיוחדים שהוא זורק כלפי מטה מעלה ולכל הכוונים.הפיקוסים הללו ממלאים תפקיד חשוב כמקור מזון השופע ביותר בשנים שבהן שאר העצים אינם נותנים פרי. ציפורים ,יונקים וחרקים תלויים רבות בהישרדותו של עץ הפיקוס (החנק).פירות הפיקוס הם מין כמוסה שפרחים צומחים על דפנותיה הפנימיות ומינים שונים של צרעות זעירות משמשות להאבקתם.בעלי החיים הניזונים מהפרות מפיצים את זרעי הבניאן.המטיילים באגן המקונג יכולים לראות כמה עצי בניאן עתיקים ועצומים.
4.  ביערות העד ההרריים בדרום מזרח אסיה צומחים זה לצד זה עצים טרופיים,אלונים ואורנים המכוסים במעטה צפוף של סחלבים,מיני טחב,שרכים וצמחים מטפסים לא טפיליים בגובה רב ביותר.