המלצה לסיור בהוואנה

הוואנה היא ככל-הנראה, אחת הערים שימשכו אליהן במהלך השנים הקרובות, יותר ויותר מטיילים מישראל. זו העיר הכי רומנטית במרכז-אמריקה, הכי קולוניאלית ממערב לאירופה, הכי לטינית בקאריביים והכי קצבית בעולם. הוואנה היא קוקטייל מרהיב של צבע וריח, של יופי ועזובה, של מוסיקה, ריקודים וגם עוני, של רעיונות מהפכניים אל מול געגועים לימים של פעם. העיר, המוכרת ע"י קרן אונסק"ו כאתר מורשת עולמית עוברת בשנים האחרונות מתיחת פנים משמעותית, חזיתות הבתים נצבעות, הרובע העתיק, הוואנה וויאחה משופץ ונראה כי בקרוב דבר לא ייוותר.

היא שוכנת בחלקה המערבי של המדינה, בקו רוחב 23°, צפונית לקו המשווה. העיר נושקת למפרץ מכסיקו ולמיצרי פלורידה והיא ממוקמת כ-350 קילומטרים בלבד, מהעיר האמריקאית מיאמי.

שדה-התעופה הבינלאומי של קובה (Jose Marti), נמצא במרחק חצי-שעת נסיעה ממרכז הוואנה. התקופה המועדפת לביקור במקום היא בין החודשים נובמבר ועד מאי, אז כמעט ולא יורד כאן גשם.

 העיר שנוסדה ב-1607. עיר ענקית, המונה 2.2 מיליוני תושבים, מחולקת לשני חלקים עיקריים: הוואנה העתיקה (La Habana Vieja) - זאת שהוכרזה על-ידי אונסקו כנכס מורשת עולמי - והעיר החדשה (La Habana Moderna).

החלק העתיק מתאפיין בכיכרות ובבניינים בסגנון הספרדי הקלאסי. חזיתות המבנים ידעו עבר מפואר יותר וכיום, למרות מאמצים ניכרים לשקם את חלקם, מרביתם מתפוררים ומתקלפים. התפאורה השלטת ברחובות היא כמובן של אותן מכוניות אמריקאיות מיושנות שכל-כך מזוהות עם חוסר-האונים הכלכלי של משטרו הממושך של פידל קסטרו.

מרבית האתרים החשובים של הוואנה מרוכזים בחלק העתיק. שתי כיכרות מרוצפות, מהוות את מוקדי המשיכה העיקריים: פלאזה דה ארמס (Plaza de Armas) שממנה גם יוצא המדרחוב המרכזי של העיר (Calle Obispo)המתמשך עד Parque Centralאשר מציין את הגבול של העיר העתיקה עם המרכז החדש (Centro Habana) וכן הפלאזה של הקתדרלה (Catedral de San Cristobal).

הקתדרלה עם חזית בסגנון בארוק, מפורסמת בזכות שני המגדלים הלא-סימטריים שלה. יש כאן לפחות שלושה מוזיאונים בעלי חשיבות רבה: מוזיאון המהפיכה (Museo de la Revolucion) הממוקם בבית הנשיאות הישן, המוזיאון העירוני בסמוך לפלאזה דה ארמס ומעל הכל, המוזיאון לאמנויות יפות (Museo Nacional de Bellas Artes).

במרכז הוואנה, אין להחמיץ את Callejon de Hammel. זוהי סמטא מוקפת בתים יפהפיים, צבועים ומצוירים ביד אומן. אמנם המקום הפך תיירותי מעבר לרצוי, אך יופיו והמוסיקה האפרו-קובנית שמנוגנת כאן, נותרו קסומים כפי שהיו בימי האותנטיות הרחוקים. תחנה נוספת ובלתי-נמנעת מצויה בכתובת: Calle Industria 524. מדובר בבית-החרושת הותיק לייצור סיגרים אשר שמו Fabrica de Tabaco Partagas. המפעל עורך סיורים מודרכים בין השעה 10:00בבוקר לבין השעה 14:00. באזור זה ניתן גם לראות את בניין הקפיטול (El Capitolio), גירסא קובנית לקפיטול של וושינגטון.

העיר החדשה בנויה בגיבוב של סגנונות מן המאה ה-20, עם שכונות מגורים צפופות ועם שיכונים המיועדים בעיקר לתושביה קשי-היום של עיר הבירה.

אחת השכונות המאוכלסות ביותר היא ודאדו (Vedado) החצויה על-ידי רחוב מספר 23שגולש לכיוון הים. ודאדו הוא אחד האזורים המרתקים, בו ניתן לחזות באזרחים המקומיים מבלים באתרי הבילוי הפופולאריים שלהם.

אחד משיאי הביקור בעיר הזו, מתבטא בסיור על הטיילת המונומנטלית (El Malecon). הטיילת נמתחת לאורך של כשבעה ק"מ, בין שפך נהר אלמנדרס, על גבול שכונת Miramarועד מבצר סן-סלבדור. לאורך כל היום והערב נוהרים לכאן אלפים מהקובנים, מתערבבים בתיירים ויוצרים דינמיקה מהפנטת ועל-כן רבים מהמטיילים שבים לכאן מספר פעמים כדי ללכת ולשוב ללא מטרה, או סתם לבהות במתרחש סביבם.

הוואנה היא כמובן עיר של מוסיקה ושל ריקודים. הסרט הדוקומנטרי המספר על חברי להקת Buena Visata Social Club עורר את המודעות למקצבים הנהדרים של קובה. ריקוד הסלסה שנולד בארץ זו הוא חלק מההווי של באי המועדונים ומרכזי הבילוי המקומיים.

ואי-אפשר כמובן לדבר על הוואנה מבלי להזכיר את ארנסט המינגווי. המינגווי שקובה שימשה לו מולדת יותר מאשר מישיגן, בה נולד, הוא דמות אהודה במיוחד על בני קובה ועקבותיו הותירו חותם על כל שעל, החל ממלון אמבוס מונדוס שליד הקתדרלה, שם כתב חלק מספוריו הנודעים, המשך בחוות Finca Vigia, אליה עבר להתגורר עם אחת מנשותיו וכלה במוזיאון הקרוי על-שמו.

יוצאים להסתובב במירמר, אחת מהשכונות הטובות של הוואנה. עוצרים בקיוסק לקובנים לקנות גלידה במחיר מופקע במונחים קובניים, שותים קפה בבית קפה לקובנים וממשיכים לקאזה דה לה מוזיקה המומלץ. מכיון שהיו באיזור לא מעט תיירים, אנחנו מגלים שתעשיית הליווי/זנות בקובה היא חמורה יותר משחשבנו.. בנות צעירות (מאוד. 14, 15, 16..) לבושות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ומנסות להתחיל עם כל גבר זר שעובר באיזור. בעדינות, לא בבוטות, אבל באופן ברור מאוד. המדריך שלנו מסביר לנו, שלמרבה הצער, זאת הדרך היחידה שלהן לצאת מהמצב בו הן נמצאות. קודם כל, המחיר הוא בין 50-100 פזו ל"בילוי", מה שאומר 5-10 משכורות חודשיות ומעבר לכך, יש תמיד את הסיכוי, קלוש ככל שיהיה, שהתייר יקח אותן לארצו ויציל אותן מארצן.. עצוב.
מחכים מחוץ לקאזה דה לה מוזיקה, בינתיים מתבוננים מסביב ומתרשמים מהמתרחש. באחת עשרה וחצי בלילה, אחרי שהנגנים מאחרים בשעה, אנחנו מחליטים לא להשאר להופעה ולחזור למלון. בוחרים במונית פורד משנת 55 (כל החלקים מקוריים!!) (ולפני קובה עוד חשבתי שאין באמת מכוניות כאלה בכל פינה.. ועכשיו נסעתי בכזאת. איזה כיף!) וחוזרים מאושרים למלון.

הוואנה. עיר תיירותית עד מאוד. קבוצות קבוצות של תיירים מטיילות בעיר, מסביב דמויות ססגוניות הדורשות פזו תמורת צילום .חינטרוס (חבר'ה שמציעים לקנות כל מיני דברים או מטרידים באופן כללי) המציעים לקנות הכל החל מסיגרים וכלה בהמלצות על מסעדות ביתיות וכו'. הוואנה הישנה היא יפה מאוד ונקייה מאוד ומרשימה מאוד. כמה רחובות משם, יש את הוואנה האמיתית, לא הפרצוף היפה המשווק לתיירים. המדריך לוקח אותנו לסיור בסמטאות האחוריות של העיר והפער הוא אדיר. לא יאומן ממש.

עולים למבצר סן קרלוס ובוחרים לא להכנס. כן נכנסנו לחנות הסיגרים והרום החדשה שנפתחה ליד המבצר ועושים שם רכישה מכובדת של סיגרים ובקבוקי רום. בנוסף להנחה יפה, כולם מקבלים במתנה סיגרים נוספים על אלה שקנינו.
מכיון שלא רכשנו כמות גדולה של סיגרים, קצת למתנות וקצת לנו, העדפנו לקנות סיגרים בחנות רשמית ולא בשוק השחור. הפרשי המחירים הם לא אדירים בכמויות שאנחנו קנינו ולדעתי הסיגרים שקבלנו חינם מצמצמים מהותית את ההפרש בין חנויות רשמיות לשוק השחור. מכיון שאנחנו ממש לא מבינים באיכויות סיגרים, חששנו לקנות בשוק השחור שמא ניפול על סיגרים מאיכות נמוכה, ערבובים שונים וכו'. בחנויות הרשמיות חשש כזה לא קיים. בנוסף לכך, החנויות יפות ומטופחות, המוכרים מבינים היטב בסיגרים ומסבירים את ההבדלים בין הסוגים השונים, ובסך הכל אוירה ממש נחמדה. שווה לדעתי.

קברט פריזיאן הוא  אחד הטובים בהוואנה. הקברט מועלה במלון לה נסיונל, מעין המלך דוד של הוואנה. מלון משנת 1930, עדיין פעיל ועדיין חמישה כוכבים, אשר בו התארחו כל העשירים והמפורסמים שהיו בהוואנה (שחקני קולנוע, בכירי המאפיה האיטלקית, אפיפיורים וכו'). אפשר לסייר הסיור היסטורי במלון ובבונקרים סביבו אשר נבנו בזמן משבר הטילים ב-1962 על מנת להגן על אורחי המלון במקרה של מלחמה גרעינית אפשרית.

הקברט מוצלח ומומלץ, בהחלט חוויה מיוחדת יש קברט כל ערב ובימי שלישי ושבת יש הופעה של להקת הבואנה ויסטה קלאב. אפשר להזמין כרטיסים להופעה בלבד (30 פזו) ואפשר לשלב עם ארוחת ערב (59 פזו בסך הכל). מומלץ להזמין עם ארוחת ערב. המקומות טובים יותר והארוחה לא רעה ויחסית למסעדות אחרות – לא יקרה.

בערב מומלץ לצאת למבצר סן קרלוס בהוואנה לצפות בטקס הירי בתותח העתיק, המתקיים כל יום בשעה 20:45 בדיוק (הירי הוא בשעה 21:00 בדיוק). מומלץ להגיע הרבה לפני הזמן כדי לתפוס מקום בשורות הראשונות ליד התותח. (מחריש אוזניים ובכלל לא יאומן שהתותח הזה, שהוא בן למעלה ממאה, עוד מתפקד...) היה את מפגן הזיקוקים הכי מרשים שרואים  אי פעם. כמעט שעה של זיקוקים נונסטופ, עם צורות וצבעים מדהימים.

עוצרים בבית הכנסת "בית שלום" (1200 חברי קהילה, עדיין פעיל), מבקרים בשוק האמנים ועושים טיול אחרון במלקון (הטיילת) המפורסם של הוואנה, הבנות עושות צמות בכל הראש ולשדה התעופה. בעניין הצמות – בשווקי הוואנה מסתובבות נשים רבות ומציעות לעשות צמות קטנטנות בכל הראש. המחיר גמיש וניתן להתמקח איתן. יש להעדיף את אלה שיש להן רשיון לעשות צמות (כן, גם דבר כזה יש) וגם כאן – לא לפחד לעמוד על שלכם. אנחנו סגרנו מחיר בלי חרוזי פלסטיק. אחרי שהעבודה החלה, הגברת פתאום הודיעה לי שבעצם המחיר לא כולל את הגומיות, כי אם אין חרוזי פלסטיק אין גומיות. תמורת הגומיות היא רצתה פזו לכל 5 גומיות (ומכיון שמדובר בעשרות צמות וכל העבודה הייתה אמורה לעלות 10 פזו, הרי שההבדל הוא משמעותי). אמרתי לה להפסיק לעבוד ושאני לא מעוניינת בתנאים האלה, והיא מיד חזרה בה והמשיכה (תוך שהיא נוזפת במדריך שלי בספרדית שהוא אמור להיות בצד שלהן ולאפשר להן להרויח את לחמן ולא לעזור לתיירים...).

.
כבר בכיכר המהפיכה נכנסנו לאוירה המדהימה. רבע שעה בצומת שליד הכיכר הפיקה כמות אדירה של תמונות – רכבים עתיקים (עד אותו רגע עוד חשבתי שזה מסוג האגדות האורבניות, שאין באמת כל כך הרבה מכוניות משנות החמישים שעדיין נוסעות ברחובות. טעיתי. ועוד איך טעיתי) נוסעים לצד עגלות רתומות לסוסים, משאיות המהוות את עיקר התחבורה הציבורית בעיר עמוסות באנשים, בכל פינה שלטים המפארים את המהפיכה... מדהים. כמו להיות בתוך סרט.

מכיכר המהפיכה להמשיך למבצר מונקדה. ב-26.7.1953 מנסה קבוצת מהפכנים בראשותו של פידל קסטרו להשתלט על מבצר המונקדה שבו הייתה מפקדת צבאו של בטיסטה. ההתקפה נכשלת, פידל נשלח לכלא לשנתיים, משוחרר במסגרת חנינה כללית שמעניק בטיסטה לאסירים פוליטיים, עובר למקסיקו שם הוא מכיר את צ'ה גווארה וחוזר לקובה בסירת הגרנמה עם עוד כ-80 מהפכנים, על מנת להמשיך ולנסות להפיל את משטרו של בטיסטה. בשנים בהם ישב פידל בכלא והיה במקסיקו, ממשיכה תנועת ה26 ביולי (על שם תאריך נסיון ההשתלטות על המונקדה) לפעול בקובה ולבסס את מעמדה, בעיקר במזרח האי.
בכניסה למונקדה, המשמש היום כבית ספר וכמוזיאון, רואים היטב את סימני הקליעים שהותיר נסיון ההפיכה. חורי הקליעים כוסו בטיח ע"י בטיסטה, אך נחשפו מחדש ע"י המהפיכה לאחר נצחונה.

משם ממשיכים לבית הקברות סנטה איפיחניה. צופים בטקס חילופי השומרים באנדרטה לזכרו של חוזה מרטי (מראשי מלחמת העצמאות השניה ומאבות האומה הקובנית), ומסתובבים קצת כדי להתרשם מאחוזות הקבר המרשימות, כולל אנדרטה (אליה אין כניסה) לחללי המהפיכה. בית הקברות עדיין פעיל ועדיין ניתן לראות בו מסעות לוויה.

חוזרים למרכז העיר והולכים ברגל מכיכר הקתדרלה לכיוון כיכר חוזה מרטי.
ושוב חוזרת אלינו התחושה של להיות בתוך סרט. בכל פינה קורה משהו כל הזמן – אופנועים שועטים במהירות מטורפת תוך העלאת עשן בכמות שיכולה לזהם את כל גוש דן, קוקוטקסי, ביסיטקסי, עגלות עם סוסים, תורים ארוכים ליד חנויות לרכישת מצרכים בסיסיים, המוני אנשים ססגוניים וצבעוניים בכל פינה, תחבורה ציבורית דחוסה באופן שקשה להבין..
חוזרים לרכב וממשיכים למבצר אל מורו המשקיף על העיר ונועד להגן עליה מפני פלישה מן המים. למעשה המבצר אף פעם לא מילא את ייעודו כמו שצריך, כי הפולשים פשוט עקפו אותו ונכנסו לסנטיאגו מהצד השני... הנופים הנשקפים מהמבצר עוצרי נשימה ביופיים.
אוכלים ארוחת צהריים במסעדת המבצר .

 עיר הבירה הוואנה היא הגדולה ביותר באיים הקריביים ומרכז החיים בקובה,העיר משמרת את אווירת המאה הקודמת ,וזרועה במבנים קולוניאליים שמעידים על אווירת פאר ששרתה בעיר בזמנים אחרים. נתחיל את היום בסיור במרכזה של "הוואנה ויאחה" היא הוואנה העתיקה- אתר מורשת עולמי שזכה לתאר זה בזכות הכיכר המקסימה שנבנתה כאן במאה ה 16. נמשיך לפלאסה דה ארמס והארמון "פאלסיו דה לוס קפיטאנס חנראלס" מעונו הרשמי של מושל קובה הספרדי שהיה אחד המבנים המפוארים בקובה. נבקר בקתדראלה שהחלה להבנות ב – 1748 ושכונתה "יצירה מוזיקלית מאבן" אחת העתיקות ביבשת אמריקה.נמשיך ונטייל ברחובות העתיקים ובארמונות הציוריים של מרכז העיר.משם נמשיך לסיור בעיר המודרנית ,נבקר ברובע ודאדו שהיה מרכז הפעילות של המאפיה של החוף המזרחי של ארה"ב ונסע לאורכה של טיילת המליקון.