נפאל – מבוא

 המבקר לראשונה  בנפאל, יראה מחזה מוזר: בוקר בוקר, בשעה מוקדמת מאוד, יוצאות אל הרחובות המוני נשים קטנות וצנומות, הן נעות חרש בין המקדשים, המזבחים והפסלים, מגש מתכת בידיהן, ומחלקות לכל פסל את המגיע לו: כמהגרגירי אורז, פרחים, אבקה אדומה, וקצת חלב או מים. בשעת מעשה אין פיהן פוסק מלמלמלאת המנטרה - מילת הקסם או השבח לאל - מקודשת המסורת והסתומה לפעמים למבטאיה. הילדיםבדרכם לבית הספר, והגברים בדרכם לשוק או לעבודה, כולם חלק מתהלוכת הממלמלים, טובלים אצבע באבקה האדומה שזה עתה הוגשה לאל, מושחים מעט ממנה על מצחם ומפזרים קצת מעליהכותרת שהונחו לרגלי האל על שערות ראשם.

 ההפרדה  בנפאל בין דתי וחילוני זרהלתרבות זו; הדת היא חלק אינטגרלי מהחיים בנפאל והחיים על כל ביטוייהם הפרטייםוהצבוריים רוויים דתיות. האמנות דתית בכך, שיעודה איננו הנאה אסתטית אלא השראה. דיוקן האל מהווה מכשירחיוני  המאפשר טרנספורמציה נפשית. כל יצירה מיועדת להעביר מסר, או, נכון יותר, לתרגם את המסר שבדת, בפילוסופיה, או בתפיסת עולם מסויימת, ללשון חזותית, כדי להפכו לאביזר שכל אדם יכול להעזר בו לפי צרכיו ויכולתו.

נפאל היא מדינה משוסעת ומרובת קבוצות וקונפליקטים.

היא ממוקמת בין שתי המעצמות האסיאתיות – סין בצפון והודו בדרום. היא מושפעת מהן מבחינה תרבותית ומקיימת אתן יחסי מסחר פוריים, אך גם חוששת מהן. באזורים הדרומיים והנמוכים יותר, הסמוכים להודו, אורח החיים דומה להינדי ההודי: המאכלים, לבוש הסארי, הסגידה לפנתאון האלים ההינדי והשפה הנפאלית, המושפעת משפת הסנקסריט ההודית.

ההשפעה ההודית הביאה אתה גם את שיטת הקאסטות: חלוקת מעמדות חברתית המתאכזרת למעמדות הנמוכים. באזורים הצפוניים והגבוהים, השייכים בחלקם לרמה הטיבטית, מושפע אורח החיים מהבודהיזם הטיבטי. לכך יש להוסיף עוד קבוצות מכל מיני אזורים, ובהן גם את תנועת המורדים המאואיסטים. המאבקים בין חלקי האוכלוסייה הובילו ב־2006 למרד נגד השלטון המלוכני ולכינון דמוקרטיה. הדמוקרטיה החדשה שבירה מאוד. בניסיון לייצב אותה שוקדים היום בנפאל על ניסוח חוקה שתרצה את כל חלקי האוכלוסייה.