וונציה

בוונציה, העיר המרכזית במחוז וונטו, כ- 350,000 תושבים.

העיר מורכבת מ-117 איים בים האדריאתי, שמחוברים ב-400 גשרים ומחורצת ע"י 150 תעלות.

בעיר אין כבישים ואין מכוניות וכל כלי התחבורה ימיים: "אוטובוס ימי" (vaporetto),מעבורת מהירה יותר - traghetti, מונית ימית שהיא סירת מנוע מהירה motoscafi, סירת משטרה ימית, אמבולנס ימי, גונדולות ועוד. בסמוך לעיר 4 איים: מוראנו - מרכז לייצור מוצרי הזכוכית הנודעים; לידו - בו חופי רחצה וקזינו מפואר; בוראנו - מרכז לייצור תחרה; טורצ'לו - אי ציורי ימי ביניימי.

בקיץ מגיעים לעיר כ-10 מיליוני תיירים המנסים לראות את העיר לפני שקיעתה

בים כפי שמנבאים מומחים רבים. בחורף יש בעיר רוחות עזות ועל אף שהיא שוכנת לחוף ים יורדת בה הטמפרטורה תכופות מתחת לאפס.

העיר  נוסדה בשנת 811 לאחר נפילת האימפריה הרומאית ע"י פליטים שברחו מצפון איטליה מפני פלישות השבטים הברבריים וקבעו את מושבם באיי הלגונה. אמצעי הקיום היחידים שלהם תחילה היו דגי ים ומלח ולכן נאלצו להפוך להיות יורדי ימים. ויותר מאוחר הפכו ליורדי ים לוחמים וספנים. כשהגיעו לעיר היו בה רק ים יבשה וביצות, ועל כן ייבשו את הביצות ע"י כך שסידרו את הדפנות והקימו תעלה אחת גדולה שחוצה את כל העיר - Canal Grande.

בשנת 828 התפרסמה וונציה בזכות שני סוחרים שגנבו את עצמותיו של מרקוס הקדוש (אחד מארבעת האוונגליסטים) מאלכסנדריה והביאו אותם לוונציה. סמלו של מרקוס הקדוש שהפך לפטרונה של וונציה היה האריה המכונף שנמצא היום בין היתר בכיכר סאן מרקו ובכל מקום שכבשה וונציה בעבר והוא גם סמלה המסחרי של חברת הביטוח הגדולה ג'נראלי (החברה שיש לה נוכחות בישראל כבר משנות ה- 30 - בבניין ברח' יפו בירושלים - ובשנת 1997 רכשה את השליטה בחברת "מגדל" הישראלית ועוררה תרעומת בשל רווחים שעשתה על חשבון קורבנות השואה שהיו  מבוטחים אצלה).

וונציה התעצמה בשנת 1204 כשכבשה את קונסטנטינופול והובאו אליה משם אוצרות רבים והפכה להיות העיר העשירה ביותר באירופה. במאה ה-13 יצא ממנה בן העיר המפורסם מרקו פולו למסעותיו בסין ובמזרח והביא משם תבלינים יקרים וכנראה גם את האטריות. יריבתה הגדולה של וונציה בימי הביניים הייתה המעצמה הימית האחרת - ג'נובה.

סגנון הבנייה שהתפתח בוונציה מאז הקמתה ייחודי לוונציה, ויש בו שילוב של אלמנטים

מערביים גותיים ואח' עם קישוטים מזרחיים, בעיקר בסגנון הקשתות הוונציאניות. במשך קרוב ל- 1,000 שנים הייתה רפובליקה עצמאית אריסטוקרטית שאופיינה בשלטון אצילים

שהיה ביניהם שוויון יחסי .הוונציאנים הקפידו על שמירה קפדנית של שלושה עקרונות: האחד, שכל האצילים הזכרים יכלו לבחור ולהיבחר, השני קבע איסור שלטון אבסולוטי. אפילו הדוצ'ה שלט בעזרת ששה יועצים. העיקרון השלישי הטיל הגבלה על אורך הכהונה של כל בעלי התפקידים למעט הדוצ'ה.

לשיא תהילתה הגיעה וונציה במאה ה-15 בה הביסה את התורכים בגליפולי, קפריסין וכרתים, ושלטה בכל הים האדריאטי, בחצי האי הפלופונזי (שנקרא גם מוריאה) - סמל לשליטה זו בקפריסין, כרתים והפלופונז, יש בשלושת העמודים המוצבים בכיכר סן מרקו. כן שלטה וונציה במישור הפו באיטליה לרבות בוורונה, ברשה וברגמו. ראשית דעיכתה של וונציה החלה בכיבוש קונסטנטינופול ע"י התורכים ב-1453, ובהדרגה עד המאה ה-18 כאשר הפסידה מאחז אחר מאחז בים התיכון, הן לתורכים והן לכוחות נפוליון, וכמובן עקב גילוי אמריקה והודו.

במאות ה-15 וה-16 פעלו בוונציה אומנים דגולים מהאסכולה הוונציאנית המאופיינת בצבעים חמים ובשימוש רב באור ובציורי נופים: אומני משפחת בליני, ג'ורג'ונה, טיציאן הגדול מכולם וטינטורטו. במאות ה-17 וה- 18 פעלו בה הציירים פרנצ'סקו גוארדי וטייפולו, המלחין הנודע אנטוניו ויואלדי ("ארבע עונות") והסופר קרלו גולדוני ("משרתם של שני אדונים"). בן מפורסם אחר של העיר הלוא הוא המאהב ההרפתקן הערמומי קזנובה.

בוונציה נערך בכל שנה בחודש פברואר קרנבל  מסיכות, הנובע מהמנהג הקתולי של אי אכילת בשר  40 יום לפני הפסחא, ובקרנבל מציינים כביכול את טקס אכילת בשר בפעם האחרונה.

כן נערכת ביום א' הראשון בכל ספטמבר תחרות השיט המסורתית - הרגאטה. פעם בשנתיים נערכת תערוכת האומנות העכשווית הידועה בכינויי הביאנאלה של וונציה. כן מתקיים בעיר פסטיבל סרטים יוקרתי. כל האירועים האלה פיתחו תעשייה שלמה של ייצור תלבושות ססגוניות ומסכות ודגמי גונדולות לצד הייצור המסורתי של עבודות הזכוכית והתחרה.

אוכלוסייתה של וונציה מבוגרת באופן יחסי, והמחירים בה די יקרים. תושביה מדברים בדיאלקט וונציאני מיוחד ומס' מילים בסיסיות שונות מאיטלקית: רחוב - calle, כיכר (למעט כיכר סאן מרקו) - campo, תעלה קטנה - rio.  במטבח הוונציאני שימוש רב מאוד בפולנטה בכל מיני שיטות הכנה (גם קלויה כלחם), בדגים רבים ובפירות ים, והספציאליטה - כבד עגל בנוסח וונציאני - Fegato alla Venezana.

על אף הצפיפות, הדוחק, המסחור והחום בשיא עונת התיירות, העיר אינה מאבדת את קסמה המיוחד. בעיר נערכות פעולות שיפוץ קדחתניות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים במימון ממשלת איטליה וגורמים בינ"ל, שנועדו להציל את העיר משקיעה ומהצפה. חזותם של הבניינים המשופצים מרהיבה. יחד עם זאת, בכל אלפי הבתים שטרם שופצו, ובתעלות שטרם נוקו כדבעי ניתן לראות עזובה, טיח מתקלף ומראות מדכאים קמעא.

העיר שימשה רקע ליצירות רבות, בין היתר ל"סוחר מוונציה" של שייקספיר, "מוות בוונציה"  של תומאס מאן, וכן לסרטים רבים (בין היתר סרטו של  וודי אלן משנת 1996, והסרטים "הכישרון של מר ריפליי" ו"הג'וב האיטלקי").

הגטו והיהודים

סיפורו של הגטו היהודי בוונציה קשור קשר אמיץ ברפובליקה שבקרבה ישב.

כבר בשנת 1366 התירה ונציה ליהודים ממוצא אשכנזי שישבו במסטרה ועסקו בהלוואה בריבית, להתיישב בוונציה ולהמשיך לעסוק במקצועם.

אלה היו משפחות יהודיות שבאו מאזור הריין,לאחר שנמלטו מפוגרומים שעשו בהם הנוצרים אשר האשימו אותם בהפצה בזדון של המגפה השחורה.

עד מהרה נוכחו השלטונות בוונציה שהיהודים זקוקים לשירותים קהילתיים.

בשנת 1386 הם הקצו לקהילה הקטנה חלקה באי לידו, ששימשה כבית קברות יהודי.

יהודים רבים , שישבו בשטח שבין ברשיה לפדובה , שנמצא תחת שלטון ונציה, נמלטו ב-1508 לעיר הלגונה. זו הייתה הפעם הראשונה שכמה מאות יהודים נמצאו בעיר, הווה אומר- נוכחות זרה ומאיימת של בני דת שונה מהדת הנוצרית הרשמית.

השטח שהקצתה הרפובליקה הונציאנית ליהודים שנקלעו אליה שכן בקצה העיר, באי שניתן היה לפקח עליו ביעילות. האי כונה "ג'טו נובו" (גטו חדש) . פירוש המילה ג'טו בשפה הוונציאנית היא "יציקת מתכת".

לפני בוא היהודים למקום היו ממוקמים בו חרשי הברזל של ונציה, שהכינו כאן את המתכת לייצור תותחי הרפובליקה. רוב רובו של הישוב היהודי בוונציה אז היה ממוצא אשכנזי. בשפתם , כמו בעברית, לא הגו את הצליל ג', ועל כן הם כינו את הרובע שלהם בשם "גטו", מילה שבתקופות מאוחרות יותר לבשה את המשמעות הנוראה- הידועה לכל.

על-פי תנאי הרפובליקה , כדי להתיישב בוונציה התחייבו היהודים שלא לעבור על איסורים שונים, ולעמוד בתשלומים שהוטלו על קהילתם. החוזה שנחתם ב-1516 בין הרפובליקה הונציאנית לראשי הקהילה היהודית, חייב את היהודים להתגורר אך ורק בתחומי האי שהוקצה להם. הם הורשו לפתוח שלושה בנקים להלוואה בריבית ששיעורה עמד על  15 אחוזים בשנה. בנוסף לכך, הם נאלצו לשלם מס דיור, וכאשר יצאו מתחום הגטו – ללבוש לבוש מיוחד ובו אות זיהוי מוכר תפור לבגדיהם.

בשעות הלילה נאסר עליהם לצאת מתחומי הגטו.

מצד שני השלטונות התירו לבני הקהילה לקיים שחיטה בהתאם לכללי הכשרות,הקמת בתי כנסת ושימוש בבית הקברות בלידו. יחס זה של השלטונות לא נבדל מיחסם של השלטונות ליהודים במקומות אחרים.גם בערים ים תיכוניות אחרות כגון אלכסנדריה , קונסטנטינופול וסלוניקי  הקצו מקומות מיוחדים  לקהילות אתניות שונות, שעסקו כל אחת במגזר כלכלי או מסחרי ייחודי.

הגטו בראשיתו היה מקום שלא התכוון להפלות את תושביו מבחינה אתנית, או דתית, אלא פועל יוצא של מדיניות שבה נקטו ערים ים תיכוניות רבות מתוך כוונה להפריד בין הקהילות השונות למען שמירה על "שלום בית".

אבל יהודי הלבנט (שנמנו על הסוחרים שגלו מספרד ב-1492) שהתיישבו בוונציה, היו שונים מהיהודים שחתמו את החוזה הראשון  עם הרפובליקה הוונציאנית בשנת 1516. הם דיברו שפה שונה וניהלו אורח חיים שונה מיהודי וונציה האשכנזים והאיטלקים.מעל לכל, הם לא היו מלווים בריבית אלא סוחרים.

ההבדל באורח החיים בין העדות הביא את תושבי הגטו היהודי בוונציה במאה ה-16 לידי חיכוכים. היהודים האשכנזים והאיטלקים לא הסכימו לגור בכפיפה אחת עם יהודי הלבנט, ואלה מצדם גילו יחס דומה לאחיהם.

הרפובליקה הוונציאנית הקצתה למענם בשנת 1541 את אזור גטו וצ'יו (הגטו הישן). יהודי הלבנט נאלצו לקבל עליהם את אותם חוקים  שכפתה ונציה על אחיהם  האשכנזים והאיטלקים, מלבד בתחום אחד: עיסוקם השונה. אל יהודי הלבנט, הסוחרים במדינות הים, הצטרפו עד מהרה יהודים יוצאי ספרד ופורטוגל, ויחד עמם גם אנוסים ששבו אל היהדות עם הגיעם לוונציה.

ההבדל באורחות החיים יצר מצב חברתי משונה: גם אם יהודי הקהילות השונות הכירו זה את זה ונפגשו על רקע חברתי , תרבותי ודתי , הם כמעט לא קיימו ביניהם נישואים בין עדתיים.

בארכיון של הקהילה היהודית בוונציה נמצאים אפילו מסמכים המעידים על סכסוכים משפטיים בין בני העדות השונות, שבמהלכם נאלצו משרדי הממסד הרפובליקני של וונציה לשמש כבוררים. 

בחודש אפריל 1668 בימים בהם נתן די-גזה בא לוונציה, תרמה נוכחותו להעצמת המבוכה והבלבול אליהם נקלעו  הקהילות היהודיות לאחר פרשת שבתאי צבי.היהודים הוונציאנים הלכו שבי באותה תקופה אחרי מיסטיקה יהודית. רבים שקעו בתורת הזוהר ופנו לתורת הקבלה מבית מדרשו של האר"י הקדוש ולתורות משיחיות למיניהן בניסיון להתגבר נפשית על משבר כלכלי, שבעקבותיו הגיעו משפחות רבות עד פת לחם. הרבנים הונציאנים התנגדו בכל מאודם לרעיונותיו של שבתאי צבי, הן בשל הערכתם המעטה לגבי  רמתם  של המחקרים  בקבלה והן משום פחדם מאיבוד שליטה על אוכלוסיית הגטו.

הסמכות הרבנית של הקהילה, שבראשה עמד החכם שמואל אבואב, ניסתה לצמצם בכל מאודה את הנזקים של תנועת השבתאות ונתן די-גזה. 

ערב מלחמת העולם השנייה ניתן היה למצוא בגטו חנויות של שחיטה כשרה, אומנים למיניהם , רוכלים בסחורה מיד שנייה וכל פעילות אחרת המאפיינת רובע שבו חיה אוכלוסיה ענייה.   

הגטו הוונציאני היה אחד המקומות המעטים באירופה המערבית, שבו התגורר פרולטריון לבוש סחבות.

אימי השואה הכו בקהילה היהודית של ונציה מכה אנושה. 200 מתוך אלף היהודים,שחיו בוונציה ערב מלחמת העולם השנייה, ביניהם ילדים רבים ורב הקהילה אדולפו אוטולנגי, לא שבו מאושוויץ.

שיקום הקהילה לאחר המלחמה היה מפרך. בכל זאת נולד דור חדש,שממשיך במסורת אבות. העדה נוהגת כיום לפי מנהג ספרד, למרות שהיא כוללת משפחות רבות מעדות איטליה ואשכנז. הקהילה נחשבת כאורתודוקסית, למרות שרוב המשפחות אינן דתיות. היהדות הרפורמית לא הכתה שורשים באיטליה ובוונציה. לקראת חג הפסח נפתח גם התנור הכשר, שעד לפני כמה שנים עדיין שימש לאפיית מצות, אך לא עוד.עתה אופים בו עוגות ומיני מאפה יהודיים ונציאניים, שקשה להשיגם במקום אחר.  

כיום המצב שונה, בגטו חיות משפחות יהודיות ספורות והוא משמש כמרכז פעילות תרבותית ודתית של הקהילה היהודית בוונציה.

בית הכנסת פתוח בימי שישי ושבת , אך ניתן להתפלל שחרית גם בימים אחרים בשבוע. לקהילה יש גם תלמוד תורה, שבו לומדים ילדים יהודיים יומיים בשבוע כדי להתכונן לטקס בר-המצווה. יש גם גן ילדים , בית אבות המשמש גם כפנסיון וכמסעדה כשרה , ספרייה ומוזיאון שבו מבקרים ילדים מבתי ספר רבים המתעניינים בהיסטוריה של הגטו ובתרבות היהודית.

בגטו גם מתקיימת פעילות תרבותית ענפה: קורסים בתרבות יהודית, בהלכה,בשפה העברית, הרצאות בחסות ויצ"ו על ידי קבוצת לימוד הנקראת "אחד העם".

פעם בשנה מארגנים יום עיון הדן בהיבטים שונים של היהדות. ביום העיון משתתפים בדרך כלל יותר ממאה איש.

מי שמטייל ברחובות הגטו היהודי יכול לזהות  בקלות את 4 נקודות הזמן השונות של היווצרות הקהילה היהודית בוונציה במהלך המאה ה-16: בגטו החדש, שוכנים בית הכנסת האשכנזי ובית הכנסת קאנטון (גם הוא כמנהג אשכנז}, לא הרחק משם שוכן בית הכנסת של העדה האיטלקית, ב-campiello delle scuole, בגטו הישן , ניתן לבקר בבתי הכנסת המפוארים  של העדה הלבנטינית ושל העדה  הספרדית. 

כשנכנסים ל-Rio di cannaregio   שליד הגטו, אי אפשר שלא להבחין במסעדת "גם-גם" ובכרזה המודיעה על בואו של המשיח;זוהי העדות לנוכחותה של הקהילה הקטנה של חב"ד, אשר פועלת בתחומי הגטו זה כעשר שנים ולאחרונה אף פתחה במקום ישיבה

המתחים בין קהילה זו לשאר יהודי ונציה קיימים , אך הם אינם שונים במהותם מאלו שהיו קיימים 400 שנים קודם לכן: חוסר אמון, אורחות חיים שונות, אי הכרה הדדית של הממסדים הרבניים של הקהילות ואין ספור ויכוחים יומיומיים. 

בבית העלמין היהודי בין הברושים ומצבות האבן העתיקות, ניתן עדיין להבחין בסמלי המשפחה המעוטרים שעל מצבות היהודים הפורטוגזים והלבנטיניים, אל מול פשטות אבני הזיכרון שהציבו יהודי אשכנז- דבר נוסף המראה על ההבדל בגישה בין העדות השונות בגטו.

בית העלמין של יהודי ונציה העניק השראה למשוררים רומנטיים;זהו מקום שמנציח את חייהם של אנשים פשוטים, בית העלמין שבאי לידו מספר את סיפורה של קהילה שלמה ולא של יחידים.

ובסיכומו של דבר

הקהילה היהודית זקוקה כיום לגייס כסף כדי  לשמר את אוצרות התרבות והאמנות הרבים שנותרו בידיה מדורות קודמים: חמישה בתי כנסת , בית עלמין, כלי כסף, תשמישי קדושה פרוכת,ספרים וארכיון. כל אלה זקוקים כולם לשימור מתמיד כדי שאפשר יהיה להנחיל את מורשתם לדורות הבאים.

גשר ריאלטו

זהו הגשר המפורסם ביותר בוונציה. מקור השם Rivus Altus- גדה גבוהה. הוא נבנה בשנים 1588-1592והיה במשך 300 שנים הגשר היחיד על התעלה הגדולה (כיום יש שניים נוספים). ממנו נשקפת התעלה הגדולה. ספינות, גונדולות ובתי קפה  מצדדיו. הגשר מקומר על מנת שספינות יוכלו לעבור. ליד הגשר יש שוק פשפשים נחמד, שכמובן יש להיזהר בו מפני כייסים. ברחבה שלפני העלייה לגשר Campo San Bartolomeoיש חנות של דיסני. במרכז הרחבה פסלו של המחזאי הוונציאני בן המאה ה-18 קרלו גולדוני

המגדל

השעון  במגדל- יצירת  הפאר  נבנתה  בסוף   המאה ה 15   ע"י    קודוזי 

לוח השעון עשיו אימייל וצפוי זהב כולל ציורים של ירחים ושל גלגל המזלות ונועד ליורדי הים

השעון  הפונה  לים  מראה מלבד השמש   את  מצב הירח  ואת  מפת הכוכבים

לפני עידנים  נועצו בו  לפני הפלגה בים  כדי  לקבוע את זמני הגאות  והשפל ומשטר  הרוחות.

גוף המגדל  נחלק  ל 3  חלקים .

מעל  הלוח גומחה  ובה דמות  המדונה ומעליה  אריה על  רקע כחול  מכוכב.

בראש המגדל יש שתי דמיות ענקיות של המכונות מורי כושים בשל צבעם מצלצלות בשעון בכול שעה

 השעון  נבנה  ע"י  האחים  רנייריי  נאמר  שברגע שגמרו  עיוורו     כדי  למנוע את שכפול  הפלא.

מנגנון  מסובך  מפעיל  את השעון  

האריה

וונציה בחרה באריה   כסמלה משום  שזהו הסמל  של  הקדוש  מרקוס.

במאה ה 9  עשתה כל שביכולתה  כדי  להשיג את שרידי  הקדוש. הם הובאו  מאלכסנדריה   ולשם  כך היה  צורך  להקים   מבנה שהוא היום  מהמפוארים באירופה   

הבזיליקה

יסודות  הבזיליקה הם   מהמאה ה  9 

הבזיליקה עצמה   נבנתה במאה ה11   והיא עשויה בצורת  צלב  יווני   בהשראת כנסיית השליחים  מקונסטנטינופול    מבנה הלבנים  גדול  ומוצק

במהלך  המאות  נוספו  לה עיטורים  הכיפות  שופצו 

עושרה של  וונציה  הוצג  לראווה.

תוצאת התהליך  הייתה ערבוב סגנונות  כיפות  ביזנטיות  וכותרות  גותיות .

פייר  גאסקאר   אמר  זאת  יפה  זהו  בניין  אוריינטלי  תחת  דגל נוצרי.

החשיבות  שניתנה  לפסיפסים היא תוצאת  השראה  ביזנטית  טהורה.

בחזית  2  קומות   עם 5 קשתות  גדולות.

הדלתות  מקושטות  בפסיפסים  המתארים את  הבאת  גופת  מרקוס  לוונציה

בפסיפס המרכזי  יום הדין.

שלושת  הקשתות  של  הדלת המרכזית  הם  אלגוריות:

האדמה  והחיים  ,  העונות  והמוסר  ,  הנביאים  והמלאכים.

רביעית  סוסים  רתומים ממקור  יווני    או  החזית  חצויה  ע"י  לוג'יה  ובה  העתק  של  הקויאדריגה:

אחר  מהשלל  שהובא  מביזנטיון  ב1204

חזית  הבזיליקה  מעוטרת ביצירות   שהביא  הצבא הוונציאני : 

אחד המפורסמים   הוא  פסל הטטרארנג   מהמאה  ה 4  עשיו  מבהט אדום  וממוקם בזוית  מגדל  האוצר.

הבזיליקה היא   הרחבה של  הארמון שהיה משכן  הממשלה ברפובליקה.

ארמון הדו’גים

הדוגים שכנו בארמון. הארמון   מהמאה  ה  15  ארמון  בלי  מגדל  בלי חומה מבוצרת  בלי  גשר  מתרומם  אך  מושלם בהדרו.  מי שהגיע בדרך הים  התרשם  מיד  מביטחונה המוחלט של  הוד  מעלתה.

צורת  הארמון  כלכלה אדריכלים רבים.

שתי שורות של עמודים  עדינים  פורצים מהאדמה  ומצופים  באריחי  שיש  לבנים  ואדומים  ונוצר רושם של קלילות  ואווריריות.

הארמון  גובל  בפיאצטה.  הכיכר  הקטנה  מאונכת  לפיאצה  .  בעבר הייה  פה  מאגר מים שמימיו  זרמו  עד לקמפניולה

העמודים

הוונציאנים  לא עוברים  מתחת לעמודים כי לדבריהם זה מביא להם  מזל רע.

במקום בוצעו  הוצאות  להורג.

העמודים הובאו  מהמזרח במאה  ה  12 

היום  הם  תומכים  בפסלי קדושים:

תיאודורוס  פטרון  העיר  בתקופה הביזנטית  מוצג שהוא הורג  דרקון.

האריה  המכונף הוא  הקדוש  מרקוס  הפטרון  החדש של העיר.  פסל  הברונזה הוא בגודל של    3   מטרים  ושקל יותר  מ  3  טונות  יש  חילוקי  דעות באשר  למקורו  האם הוא  אשורי  אטרוסקי  או פרסי   יש  מאמינים

האל  ישמור שהוא  מפלצת  סינית שנוספו  לה כנפיים. לו זה היה נכון בני  וונציה היו  מתנחמים  בעובדה   שינם  אלפי פסלי   אריות אחרים בעיר

האריה

יש  סיפור  מאחרי  אריות  וונציה וכל אחד  מספר  פרק בתולדות  העיר.

האריה  המזכיר ראש אדם  מזכיר את סיפור הדוג’ה שראשו נערף כי קשר קשר נגד המדינה.

שני האריות  ליד הנשקייה   הובאו   מאתונה במאה ה  17  כשלל

אלפי האריות  נחלקים  לשני סוגים:

סוג ראשון-   הלאונה אין מולקה  במצב מנוחה  הוא סמל  להדר המדינה

סוג  שני  -   הלאונה אנדנטה  הוא  מוצג עם  שתי רגליים   במים  ושניים על היבשה  הוא סמל  לריבונות במים  וביבשה.

אריה  מחזיק ספר  פתוח  בו כתוב: פקס  טיבי  מרקה  אוונגלי סטה  מאוס  לך  לשלום  מרקוס  השליח  כך  וונציה מבטיחה  שלום  בשטחה

האריה  החרב  והמאזניים  המייצגים את העיר

מסמלים  כוח  מתינות  ויציבות  המשטר הפוליטי  גאוות אירופה במאה ה  15

מוסדות  הרפובליקה

מוסדות אלה  מיזגו  את  עקרונות  המלוכה  והדמוקרטיה.

הדוגה  סמל  לאחדות ברפובליקה   נבחרו  לכהונה לכל  ימי חייהם   אך הוגבלו  ע"י  הסנט  והמועצה העליונה

  בית הסוהר

וונציה  לא נודעה בשל חוש הצדק    אולי בגלל  בית הסוהר  שליד הארמון שנבנה   בסוף  המאה  ה 16  .  גשר  יחיד הפריד בין אולמות המשפט ובין הצינוקים  החשוכים   הוא כונה גשר האנחות    במאה ה 19 בגלל  הרעיון  הרומנטי  שאסיר  נאנח  שהוא רואה את הלגונה  באור  בפעם האחרונה

שהגונדוליירים עוברים  מתחת  לגשר  הם    מספרים על אסיר אחד שנמלט   זה היה קזנובה  ב  1755 .1.11   הוא  מהעונש שהוטל עליו  בגלל חיי הפקרות.

התעלות

מרסל  פרוסט  בילה  חודשים בוונציה  והוקסם  מהתעלות  הקטנות בעיר  מהגונדולה  הנעה בתעלות  הקטנות  כאילו  מונחת  במעברים  סודיים  בידו של שד מסתורי" שאני  חודר  ללב ליבה של העיר  הם  נפתחים בפני  ומפלסים דרכם  בין הבתים בעלי  החלונות הקטנים"

התופעה המדהימה ביותר היא השקט  הגובר  ככל שמתרחקים  מהקנאל גרדה.הדממה אינה העדר קול   אלא העדר  רעש רקע.  הקולות  צלולים  . תנועות  הקול היא  כתנועה המתמדת  של המים.

הכנסיות

במאה  ה 18 היו יותר   ממאתיים  כנסיות.  הוונציאנים  אדוקים  מאוד.

למרות  הפתגם  "סיאמו   וונציאס   פוי  קריסטיאני"

                            קודם   וונציאני  ואח"כ   נוצרי

הכנסיות הם  בסגנון גותי  רנאסנסי  ביזנטי או ברוקי  מקושטות בעושר

כאן חוגגים  את תולדות  הרפובליקה   גם  את  הבתולה וגם את הקדושים .

האי הירוק

באי הירוק אי הקדושה נמצאת סנט  גורגיו  מג'יורס נבנתה  בסגנון  פלדי   

הושפעה  מאומנות עתיקה  לפניה

מכנסיית  סנט  גורגיו  מג'ורה   לפתח התעלה הגדולה עומדת  שם  סנטה  מריה  דה  לה סלוטה.

סנטה  מריה  דה  לה סלוטה  - הכנסייה עוטה לבן  כדי  להזכיר את המגפה שהייתה בוונציה  ב1630  שבה  יותר משליש האוכלוסייה נספה.  הוונציאנים   התפללו  לבתולה  והמחלה הרפתה .

מתוך  הכרת  תודה החליט הסנט לכבוד כנסייה לכבוד מריה .הפרויקט ניתן  לבלדסרה   לונגרה   שהקדיש  50 שנה   לביצוע המשימה.

לה סלוטה  נתמכת ביסודות  המורכבים  באלפי קורות  עץ אלון.

צורת בניית התעלות

וונציה נבנתה באזור ביצתי שעבר בו ערוץ עמוק  הריברס אלטוס  התעלה הגדולה בימינו.

באזור היו  גאות   שהציפה איים  קטנים.

כדי  לבנות  עליהם היה צורך  לחזקם  לשם כך הוטבעו אלפי  עצים  .אלה כוסו  בשתי וערב של קורות ארזים  ומעליהם     הוערמו   אבנים. במקום  להירקב העץ  נעשה  קשה במגעו עם שכבת  החמר והחול   בקרקעית  הלגונה מה שגרם לו  להתאבן.

היסודות  יציבים  להפליא  ומסוגלים  לעמוד במתקפות הים  .

האי לידו

האי  לידו  מגן מפני הים הפתוח  .  תהילתו באה  לא מאמצע המאה  ה  19  שביירון  ומוסה  גילו את החול הרך שעל חופיו היפים.

ללידו אין דבר במשותף עם  וונציה. יש  בו   חוף רחצה מיושן    שזמן בו האצילים באו  בתחילת המאה להתהלך בגניו  ובחופים.

המבנה הניאו מורי של  המלון  הוא דוגמא  לאווירת העושר  והעצב.

זה  התאים  לגיבור של תומס מאן כדי  "למות בוונציה"

סן מיקלה

מאחורי   החומות הוורודות  סן  מיקלה הוא בית  קברות  שמגיעים אליו  בסירה

האי  שימש מאז המאה  ה  19  לקבורת  וונציאנים  אך כמה זרים  מפורסמים  נקברו גם פה.

אי המתים  מלא עד אפס  מקום  . במנזר  בכניסה לבית הקברות יש כמה  חלקות נוספות.

המנזר נבנה במאה  ה  15 .

סן    מיקלה  נקרא גם  קוונה דה מורנוכי דייגים   בעבר היו  עוצרים   כאן בדרך   לאי הסמוך.

האי מורנו

הוא   האי הגדול בלגונה.  הוא  ניצל את  שגשוגה  של  וונציה ואת  קרבתו  לעיר הגדולה.

במאה   ה 13  חששו   הוונציאנים   שמפעלי הזכוכית  מסכנים את  בתיהם וב1291  הוחלט   להעבירם  למורנו.

אומני מורנו  מכרו  לשווקים  בחו"ל   החל   מהמאה  ה 14 .  הייצור היה  תהילה   לשימוש יום יומי אך  במהרה  הפך   לאמנותי 

כיום  פועלים  מאות  תנורים  וכמה אלפי  יצרני זכוכית. 

השם  מורנו  לא איבד  מיוקרתו  אך האיכות  לא כפי שהייתה.

לעומת  מוצרים  באיכות  נמוכה  נשמר זכרם   של אומני  זכוכית  מעולים.

הארמון  הגוסטני-  בין הגדולים  בלגונה  משכן בתוכו את  מוזיאון  הזכוכית.

כמו  בוונציה  יש במורנו  מעלה גדולה כמו  מיניאטורה של  הוד  מעלתה

בקמפו סנטה  מריה  מדונטו  נמצא המבנה  היפה  ביותר באי  והעתיק בכל  הלגונה.

הכנסייה   נוסדה במאה ה 7   ושוחזרה ב   1125  בסגנון  ביזנטי.

הכנסייה עומדת כך שכל מי שמגיע מהים  יכול  להעריך את האפסיס המפואר. בסן דונטו אוצר אמיתי  לא זהב   אלא  פסיפס  מהמאה ה 12 .

האי בוראנו

נמצא  במרחק  10  ק"מ   מהאי מורנו בעל שם דומה. 

היא נמצא  בניגוד  לכוון  הרוח   ורחוק  מהמים העומדים  בלגונה.

ריחוקו היה ברכה בעבר  שמגפת  מלריה  תקפה את  הלגונה האי  ניצל   מהמגפה.

האי בורנו הוא היפה שבאיי הלגונה הוא הקליל  והעליז ביותר .הקמפניולה נוטה  לצד   אך  לא נראה  שמישהו מוטרד במיוחד.אין  פה ארמונות רק בתים שקישוטם הוא צבעם  וסגנונם

משקופים  בדלתות  והחלונות  לבנים.  הנשים  אחראיות   לצביעת  הבתים.

נאמר שבמכוון בחרו  הנשים   בצבעים  העזים  כדי שהגברים  יבחרו בהם  שיחזרו  מהדייג. בורנו היה  תמיד  נמל דייג תוסס  הרציפים  לא השתנו זה  מאות  בשנים .

הגברים מתירים את הרשתות  והנשים  אורגות.

הדבר  השפיע  על טכניקת  התחרה וסייע בעיצוב עיצובים  מתוחכמים.

התחרה  לבורנו היא כמו זכוכית  למורנו. מסורת   וביטוי לכשרון  נדיר.

במאה  ה 15  וה 16   האי  ייצר את  התחרה  הטובה ביותר באירופה.

לואי ה 14 אסר על  ייבואה  לצרפת  תחת  זאת  ניסה  לחקות את  היצירות בייצור  מלכותי של תחרה  צרפתית.

תחרת  בורנו   איבדה  מיוקרתה אך אין   ממתחרים  לאמנות בה.

כמה רוקמות  ממשיכות את המסורת   10 רוקמות  יוצרות  מפת  שולחן  ב3  שנים ומוכרות את  הפרטים  במחיר   סביר. כיום  רוב התחרות  מגיעות  לבורנו  מהונג  קונג

רוקמת  התחרה הקשישה  מהססת  היא  עובדת  קשה ראייתה מעומעמת

ונראה שהיא השלימה עם  פגעי  הזמן.

הארמונות

לארמונות  חזיתות  שהזמן מכרסם  בהם   ומוכתמים   בלחות  ומצרעת  ההורסת אבן שיש  כמו  נוטים   הצידה  קרובים ליפול  עייפים  לעמוד זמן  רב כל כך .

הלוואי שנבואת  נופוסק  תתבדה

ניסיונות    הצלה  ושיקום  צצים בכל.  הגונדולייר  חותר בשקט כבר לא שר

הארמונות  מתפוררים  לאורך  התעלות.  מוזיקה  לא פורצת כל רגע.

עברו  הימים רק יופייה נשאר.

אהבתי אותה  משחר ילדותי   היא הייתה עיר קסומה. היא  יקרה לי עכשיו  משהייתה קודם  לכן.מהוללת ומופלאה תאווה לעיניים

ידע רב  באמנות  החתירה  ובנהיגת הגונדולה עובר  מאב  לבן

מאות שנים אנו אומרים  שוונציה  איננה מה שהייתה אך אנו  ממשיכים להלל את  עברה ולחלום  למרגלות  בתיה

מה זה  חשוב  אז היא צעצוע   ישן  קסמה עדיין פועל