סימצ'ו איסקוב נולד ב-19 לאוגוסט, 1919 בקיוסטנדיל.

 בין אלפי היהודים שנשלחו לעבודות כפייה בימי המלחמה, גם סימצ'ו איסקוב יצא למחנות העבודה, שם כתב רבים משיריו.

• ב-21 לינואר 1949 נפטר המשורר שחלם לעלות ולא זכה. הותיר אוצר ספרותי רב.  2. בין השאר היה לוחם להפצת הציונות והעלייה לארץ ישראל

    קטע משירו על ביאליק:

אתה שותק כמי שחס על משפטיו...

ואני שוכח, כי נִכְוֵיתִי

ב"מגילת האש" שלך, שבה עַצֶבֶת

ואהבה כרוכות יחדיו

הרשה נא לי על "הציפור" לשאול:

האם כילד תתחנן אליה,

כי תזמר על תור-אביב של חלומנו,

אשר ביום מן הימים יזרח לַכּל?

אהבתו למולדתו בולגריה, לנופיה, לאנשיה, לבני הכפר:

"אל היוגבים הבולגרים"

לבי לכם, לבי לכם,

בני כפר מאושרים,

בני כפר קודרים ואומללים, לבי לכם!

בעוד שכל מבט פשיסט נתעב

יבזיק כמו סכין חלוד בגב,

ייגש אלינו בן-הכפר

ובנימה של אח ומיודד

הרבה יביע במלים מעט:

"כולנו בני אדם, בחור, -

היהודים - הבולגרים - גורל אחד.

אותם אויבים, אותו המאבק...

זמנים יבואו, אחרים...

הללו יעברו... הם כבר עוברים..."

... אני אוהב אתכם

בלי מצרים!

השיר מבטא את אהבתו לאדם באשר הוא אדם.

כמיהתו של המשורר לעלות ולהתיישב בארץ ישראל

"האם"

.... הבן אמר פשוט:

"אמי, אני יוצא לדרך.

מה טעם לחיים בלי אם?

אכן אלך. אי-שם נבנה מולדת,

שהיא הורָה ואם

לעם שלם!"

כלום לא תרצי כי ילדינו

יהיו חופשיים, גאים?

זכרי, אמי, את הרוגינו,

שנשכחו במוות,

כשם שנשכחו הם בחיים!"

... והוא - וכי אחרון הוא או ראשון?

בין ההולכים יש צעירים המון...

תפישתו ההומאנית-סוציאליסטית, שבאה לידי ביטוי בשירו האוהד ליוגב הבולגרי, השתלב היטב עם רצונו העז לממש כל אלה בַּאַרֶץ, עליה חלם וקיווה לשורר :

"... אני מקווה להגיע ארצה - ולשיר גם כמו ציפור דרור.

בארץ אמשיך לכתוב,

ואם ירצה הגורל, אהיה גם שם 'סימצ'ו איסקוב' ".