הסיפור המובא כאן הוא סיפור אמיתי:
אסקינן בשנת 1941 במהלך התקפתם של הגרמנים על רוסיה והם הגיעו עד פאתי מוסקבה.
החייל מספר אחד בצבא הסובייטים היה ולאסוב.בשנת 1940 הוענק לו "עיטור לנין" וכשפלשו הגרמנים בקיץ 1941 הוא לחם בחזית האוקראינית וזכה לתהילה רבה בעיקר בשל הצלחתו לפרוץ עם חייליו את המצור על קייב.בנובמבר מינה אותו סטאלין למפקד הארמיה ה 20 שמשימתה הייתה לבלום את הגרמנים שפרצו מצפון לעבר מוסקבה.
ב 16 בדצמבר יצא כתב בשם לה –סור ממוסקבה צפונה כדיי לפגוש את הגנרל האהוד שהבטיח להעניק לו רעיון בפגישה נכחו גם פקיד הצנזורה ועוד שני קצינים.לה –סור התפעם מהופעתו וכתב "הוא כמו מורה יותר מאשר חייל,היה גבוה כל כך ,דמותו נשאה מעל כל הנוכחים..ולאסוב סיפר כי חייליו מתכוננים לשחרר הליילה את וולקולמסק,וכי כבר שלח את גדודי הגולשים שלו כדי לכתר את העיר.כשהגנרל דיבר על מהלכיו הבאים , "עיניו נצצו בהתעלות נפש",דיווח לה –סור.
"אינני מתכנן את המתקפה שלי על בסיס המחשבה שהגרמנים יאחזו בעמדה כלשהי" אמר הגנרל,"בעוונתי להסיג אותם הרחק ככל האפשר.
האם לדעתך הם ינסו להתחפר בסמולנסקי? המשיך לה- סוד בהתייחסו לעיר השוכנת כ 370 ק"מ ממערב למוסקבה.תשובתו הייתה שאין לפתח ציפיות מוגזמות ממתקפת הנגד של החורף וכי זוהי רק תחילתו של המאמץ להדיפת הגרמנים מרוסיה.
כעבור חודש לאחר הצלחתו של ולאסוב להדוף כמה התקפות נגד גרמניות ולשלוט שליטה מלאה בוולוקולמסק, כתבת בשם קירי (שהייתה להוטה מאוד לפוגשו) הגיעה אליו לרעיון נוסף .גם היא התרשמה מאישיותו היא כתבה :"ולאסוב היה אדם חזק וגבוה ,כבן 40 שתוויו חדים ופניו צרובות שלג ושמש," "הוא לבש מדים פשוטים בצבע ירוק-מגפיים גבוהים ,מכנסי רכיבה ומעיל רוסי שנראה כמו מעיל של איכר.הוא לא ענד עיטורים מכל סוג שהוא- לא אותות,לא כוכבים,לא מדליות."ולאסוב תאיר בהתלהבות את הקרבות האחרונים שניהל.הוא סיפר שכוחותיו הצליחו תוך שבוע להתגבר על שלוש דיוויזיות גרמניות."היה משהו מעודד מאוד בשיחה עם האיש הנמרץ הזה ששפט הכול מנקודת מבט צבאית טהורה" ציינה קירי.עוד הוסיף:"מטרתנו היא להחליש את היטלר,לכן פקודותיו של סטאלין אינן מדברות אך ורק על הדיפת הגרמנים אלא גם על כיתור והשמדה של הכוחות הגרמנים" במקביל להצהרותיו על הצורך בהשמדת האויב הוא חזר והזכיר את פקודותיו של סטאלין,והחל כל משפט במילים כמו "פקודותיו של סטאלין הן" ו "תוכניתו של סטאלין היא".ובאשר לעצמו הוא הכריז כי דמו שייך למולדתו.
המהפך:
כעבור שישה חודשים קרה הבלתי יאומן.ב 12 ביולי 1942 בעודו מפקד על ארמיית המחץ השנייה מדרום ללנינגרד,נפל ולאסוב בשבי הגרמנים. אך לא זה החלק המפתיע.הדבר המחריד באמת היה שהגנרל המהולל שהלך באש במים אחרי מנהיגו סטאלין הציע לשוביו שיאפשרו לו להקים "תנועה לשחרור רוסיה" שתפעל להפלת משטרו של סטאלין.במילים אחרות ולאסוב חצה את הקווים.
סטאלין היה המום,בן טיפוחיו בגד בו.הוא זימן אליו את חרושצ'וב לקרמלין והזכיר לו בנימה מבשרת רעות כי הוא שהעניק לוולאסוב את הפיקוד על הארמיה ה 37 .חרושצ'וב סרב להיות הקורבן התורן ואז הוא הזכיר לסטאלין כי הוא היה זה שהחליט למנות את ולאסוב למפקד מתקפת הנגד במוסקבה. סטאלין בלע את הרוק אך דעתו לא נחה מאותו הרגע ואילו חרושצ'וב כתב אז "היה קשה להבין כיצד אדם שהפגין מסירות,כישרון ואומץ לב שכאלה,ושזכה להערכה כה רבה יכול לבגוד בארצו".
גירסתו של ולאסיב למהפך שעבר - " "הבולשביזם הוא אוייב העם הרוסי: הוא המית אינספור אסונות על ארצנו, ובסופו של דבר גם סיבך את העם הרוסי במלחמה עקובה מדם שנועדה להגן על אינטרסים של "אחרים "הכוונה לבריטניה ולאמריקה ואילו גרמניה תוארה כמי שנלחמת בבולשביזם .ולא בעם הרוסי. לפיכך אני וקבוצתי נתמקד מרגע זה בהפלת סטאלין ומשטרו ואז יכונן שלום מכובד עם גרמניה."
ולאסיב אמר שהוא גאה במה שעשה במהלך הקרב על מוסקבה-"עשיתי כל שיכולתי כדי להגן על בירתה של ארצי" .אבל הוא הביע את כעסו על " ההנהגה ההססנית והכאוטית שהושחתה ע"י שלטון הקומיסרים" והייתה אחראית כדבריו ..."למפלות קשות" שנחל הצבא האדום. הוא גם הביע צער וזעם על מותם של מיליוני בני אדם במהלך הקולקטיביזציה הכפויה וגל המעצרים והטיהורים הפוליטיים אותם יזם סטאלין.
דעותיו של ולאסיב לא התיישרו לא עם סטאלין ואף לא עם היטלר שרצה בסופו של דבר לראות רוסיה כנועה לחלוטין ולא רוסיה משוחררת.