הכנסיה הגיאורגית (גרוזינית)
מבנה הכנסייה כאן שולט הסגנון הביזנטי המתאפיין בצורת צלב סימטרי.האפסיס נמצא בקצה המזרחי,הכיפה המעוגלת מחליפה בכנסייה הגרוזינית בכיפה מחודדת,בדומה לארמנית

מאת:
ניסים חיימוב



 

הכנסיה הגיאורגית (הגרוזינית)

 

הנצרות הוטבעה כאן באזור מצחטה כבר במאה הרביעית לספירה.ע"פ המסורת הייתה זו נערה  (שיפחה או נזירה) בשם נינו שהגיע לכאן מקפדוקיה  ובכוחותיה האל טבעיים הצליחה לרפא את המלכה  ובכך הניעה את תהליך ההתנצרות בטבילה פומבית בנהר הארגווי הזורם ליד מצטחה.

בנוסף עלינו לזכור שהאימפריה הרומית המזרחית שמרכזה בקונסנטינופול ראתה בעיין יפה התקרבות של אזור ספר זה לכוון הנצרות.

עד המאה ה7 הייתה הכנסייה הגרוזינית קשורה לכנסיה הארמנית .מאוחר יותר הצטרפה לזרם העיקרי במזרח- הכנסייה האורתודוכסית.בהסתייגות קלה – הפטריארך שהוא הדמות הגבוה בכנסיה ישב בקונטנטינופול ואילו מקום מושבו של הפטריארך הגרוזיני היה בטביליסי הבירה.

מתחילת המאה ה19 משתלטת רוסיה הצארית על גרוזיה.הם סיפחו את הכנסייה הגרוזינית לפטריארך של מוסקבה ומידת החופש צומצמה.

מאוחר יותר בעקבות פירוק ברה"מ זכתה גרוזיה בעצמאות וכך הופרדה סופית מהפטריארך הרוסי שישב במוסקבה.

כיום זוכה הכנסייה לפריחה מחודשת,ישנה תחיה רוחנית של העם ואמונתו, גם בתחום הארכיטקטורה חלה פריחה במיוחד בדמות ציורי הקיר המרשימים והמבנים המונומנטליים החדשים ראה דוגמא בקתדרלה החדשה הסאמבה שנחנכה בשנת   2004הבנויה על ההר וניצפת מכל מקום בעיר טביליסי .

 

מבנה הכנסייה

כאן שולט הסגנון הביזנטי המתאפיין בצורת צלב סימטרי.האפסיס נמצא בקצה המזרחי,הכיפה המעוגלת מחליפה בכנסייה הגרוזינית בכיפה מחודדת,בדומה לארמנית.

האיקונוסטזיס המעוטר,חוצץ בין האולם לזרוע המזרחית ,יוצר את ההפרדה כפי שהיה מקובל בבית המקדש- מקומם של הכוהנים .הסורג בעיקר מעץ ומעוטר בגילופים ואיקונות של קדושי הנצרות וכמובן במקום הראשון ישו ומריה.

,תור הזהב של ציורי הקיר בגיאורגיה היה במאות 11-14,נוצרו שתי אסכולות עיקריות:האחת במנזר טאו קלארג'תי (כיום בתורכיה) והשניה במנזר דוד גאג'ה.

בשלהי המאה ה15 ותחילת ה 16 הופיע סגנון רגשני ומנייריסטי יותר שנודע בכינויו הסגנון הפפליאולוגי.סגנון שהושפע מהמצב במדינה בעקבות הפלישה המונגולית.לאחר נפילת ביזנטיון בידי התורכים העותמניים נעשו ציורי הקיר פחות יצירתיים ויותר סכמתיים.הצייר האחרון שנותר נאמן למורשת הפרסקו ,היה ניקו פירוסמאני 1918-1862 שצייר לאו דווקא נושאים דתיים אלא מוטיבים מחיי היום יום.