איקונות בנצרות האורתודכסית


"איקונה" (מהמילה היוונית Eikonשמשמעה "דמות"(image) ) מסמלת את הנוכחות האלוהית בנצרות. זוהי הצורה הפשוטה והמיידית ביותר של החוויה הדתית התפתחה בעיקר בקרב הכנסיה המזרחית (לימים אורתודוכסית) , והמאמינים נוהגים לכרוע ברך מול התמונות, להצטלב, ולברך.

לפי המסורת, האיקונות הראשונות צוירו על ידי לוקאס הקדוש, ממבשרי הנצרות (ספר "הבשורה על פי לוקאס") ובן לוויתו של פאולוס במסעותיו למקדוניה ולרומא. לוקאס, כך אומרים, היה הראשון שצייר את מריה הקדושה, ובידיה ישו.

האמונה באיקונות לא הייתה תמיד פופולרית. במאה השמינית לספירה התפתחה בנצרות מחלוקת חריפה ואלימה סביב נושא הסגידה לתמונות, שבעיני רבים דמתה לעבודת אלילים (המשך של מסורות יווניות ורומיות). מחלוקת זו נודעה בשם "איקונוקלאסם" (ניפוץ האיקונות) ונמשכה עשרות שנים, עד לשנת 843, אז התקבלו האיקונות כחלק לגיטימי מהנצרות האורתודכסית: הפרשנות תיווכה והסבירה שמה שהאנשים עובדים איננו תמונה מצויירת על עץ בצבעים, אלא ייצוג של הנשגב ושל המעבר מחומר לרוח..

השימוש באיקונות התפתח מאוד במחוזות האורתודוכסיים במזרח הקרוב והגיע עד לרוסיה ברוסיה. לעתים אף מיוחסות לאיקונות תכונות "אנושיות": כך לפי המסורת נדדה האיקונה של מריה הקדושה (מכונה ביוונית "פאנאיה" Panagia- הכל-קדושה) וברחה להרי הפונטוס שלחופי הים השחור - שם מצאו אותה שני נזירים והקימו מנזר לכבודה - מנזר סומלה (Sumela).

איקונוסטאזיס 

הכנסיות המוקדמות במרחב הביזנטי אימצו את מבנה ה"בזיליקה" שמקורו באדריכלות הרומית: מבנה מלבני המחולק ל-3 חלקי אורך המופרדים זה מזה בעזרת שורות עמודים. בקצה המבנה נמצא ה"אפסיס" -. החל מהמאה התשיעית החלו לסגור את הגומחה במבנה עץ, עליו שובצו איקונות שונות (איקונוסטזיס = מעמד איקונות). קיר זה קיים עד היום כמעט בכל הכנסיות האורתודכסיות, והוא מפריד בין האזור המקודש והמזבח, לבין חלל הכנסייה המרכזי. באיקונוסטאזיס ישנן שלוש דלתות, שנותרות סגורות רוב הזמן, למעט בעת תפילה. ישנם כללים רבים הנוגעים למיקום האיקונות לאורך הקיר:

משני צידי הדלת המרכזית של האיקונוסטזיס :

תמיד יופיע ישו מימין, ומרים הבתולה משמאל, לייצוג גופו האלוהי והגשמי של ישו. בנוסף יכולים להופיע כאן המלאך מיכאל, יוחנן המטביל, מביאי הבשורה או הקדוש אליו מוקדשת הכנסייה.
כמו כן בשאר האיקונות  מופיע לרוב ישו, יושב בכס מלכות במרכז, ומצדיו דמויות הקרובות אליו: מריה, יוחנן, פטרוס ופאולוס או שליחים נוספים, וגם המלאכים גבריאל ומיכאל.
בהמשך השורה יכולים להופיע: הקדוש לו מוקדשת הכנסיה, נביאים וסצינות מהברית הישנה או ממעשי השליחים הנוצריים.