ישנו מושג בפסיכולוגיה נקרא הזדהות השלכתית לפיו, כאשר אדם חווה בתוכו רגשות קשים ודחפים שהם בלתי נסבלים עבורו וקשה לו לשאתם בתוכו כגון, תוקפנות, חרדה, חוסר ביטחון, חוסר אונים, הוא מנסה להשתחרר מהם ואחת הדרכים לעשות זאת היא ע"י השלכת הדחפים והרגשות הללו על האחר. לדוגמא, אישה שיש לה קושי עם התוקפנות של עצמה, היא חונכה להיות אישה טובה, רכה, עדינה ומתחשבת והיא איננה יכולה לשאת את עצמה כאדם עם תוקפנות. אין לה רשות בתוכה, מסיבות שונות, לבטא את התוקפנות שבה בדרך אסרטיבית, יש בה פחד גדול מהתוקפנות של עצמה ומההרסניות הפוטנציאלית שבה.
אישה זו "תזמין" לחייה בן זוג שיגרר לתוקפנות בנקל ובסיטואציות שונות בחיי היומיום שלהם היא תעורר אותו לחוות את התוקפנות של עצמו ולבטאה במטרה (לא מודעת) "להפקיד" את התוקפנות שלה אצלו.
אם בן זוגה אינו מודע לתהליך זה הוא יגיב כלפיה בתוקפנות ובעוינות חוזרת. עכשיו היא, לכאורה, משוחררת מהתוקפנות של עצמה, היא חווה את עצמה כאדם טוב ומוצגת בעיני עצמה ובעיני בן זוגה כאישה הנעימה והקורבנית ואילו הוא כאדם תוקפני ופוגע.
יש להניח, שגם אם הוא ילך לטיפול ויתמודד בדרכים אסרטיביות לא פוגעניות עם הכעס והתוקפנות שלו, למרות שחלק בתוכה רוצה אומנם בשינוי הזה, חלק אחר בתוכה ירצה להשאיר אותו תוקפני כדי שימשיך בתפקידו לבטא עבורה את התוקפנות של עצמה. כלומר: היא תפעל בדרכים שונות להחזירו למצב של התנהגות אגרסיבית והתפרצויות כעס.
חשוב להדגיש כי התנהגותו התוקפנית של הבעל היא באחריותו הבלעדית ואין האישה אשמה בדבר.גם הוא יכול לבחור לא לנהוג בתוקפנות גם אם היא, לטענתו, עצבנה אותו. אם הוא לא יודע אחרת, שילמד. היא אחראית על חייה וכיצד היא בוחרת לחיות אותם. אין שום סיבה שבעולם לחיות בתוקפנות ובטח לא באלימות (מילולית).
הפיתרוןלכך, הוא העלאת המודעות של שניהם, כל אחד לחלק שלו ולתרומה שלו לקונפליקט. היא - להיות מודעת לדחפים התוקפניים של עצמה וללמוד לקבל אותם כחלק ממנה ולבטא אותם בדרך יעילה. הוא- להיות מודע לתפקיד שלקח על עצמו בהסכם הסמוי שביניהם וללמוד להפריד בין התוקפנות של עצמו לבין התוקפנות של אשתו. דהיינו, ללמוד דרכים חלופיות להתנהגותו התוקפנית ובעיקר, להפסיק לבטא את התוקפנות שלה עבורה וגם את התוקפנות של עצמו. הוא גם יכול להחליט שהוא "מתפטר" מהתפקיד ולא משתף פעולה יותר כי, בסופו של דבר, גם הוא סובל ואינו מרוצה מהתנהגותו ובדרך זו הוא יכול לשנות את המעגל הסגור שביניהם, דבר שיפחית את המריבות ועוצמתן.
ישנו מושג בפסיכולוגיה נקרא הזדהות השלכתית לפיו, כאשר אדם חווה בתוכו רגשות קשים ודחפים שהם בלתי נסבלים עבורו וקשה לו לשאתם בתוכו כגון, תוקפנות, חרדה, חוסר ביטחון, חוסר אונים, הוא מנסה להשתחרר מהם ואחת הדרכים לעשות זאת היא ע"י השלכת הדחפים והרגשות הללו על האחר. לדוגמא, אישה שיש לה קושי עם התוקפנות של עצמה, היא חונכה להיות אישה טובה, רכה, עדינה ומתחשבת והיא איננה יכולה לשאת את עצמה כאדם עם תוקפנות. אין לה רשות בתוכה, מסיבות שונות, לבטא את התוקפנות שבה בדרך אסרטיבית, יש בה פחד גדול מהתוקפנות של עצמה ומההרסניות הפוטנציאלית שבה.
אישה זו "תזמין" לחייה בן זוג שיגרר לתוקפנות בנקל ובסיטואציות שונות בחיי היומיום שלהם היא תעורר אותו לחוות את התוקפנות של עצמו ולבטאה במטרה (לא מודעת) "להפקיד" את התוקפנות שלה אצלו.
אם בן זוגה אינו מודע לתהליך זה הוא יגיב כלפיה בתוקפנות ובעוינות חוזרת. עכשיו היא, לכאורה, משוחררת מהתוקפנות של עצמה, היא חווה את עצמה כאדם טוב ומוצגת בעיני עצמה ובעיני בן זוגה כאישה הנעימה והקורבנית ואילו הוא כאדם תוקפני ופוגע.
יש להניח, שגם אם הוא ילך לטיפול ויתמודד בדרכים אסרטיביות לא פוגעניות עם הכעס והתוקפנות שלו, למרות שחלק בתוכה רוצה אומנם בשינוי הזה, חלק אחר בתוכה ירצה להשאיר אותו תוקפני כדי שימשיך בתפקידו לבטא עבורה את התוקפנות של עצמה. כלומר: היא תפעל בדרכים שונות להחזירו למצב של התנהגות אגרסיבית והתפרצויות כעס.
חשוב להדגיש כי התנהגותו התוקפנית של הבעל היא באחריותו הבלעדית ואין האישה אשמה בדבר.גם הוא יכול לבחור לא לנהוג בתוקפנות גם אם היא, לטענתו, עצבנה אותו. אם הוא לא יודע אחרת, שילמד. היא אחראית על חייה וכיצד היא בוחרת לחיות אותם. אין שום סיבה שבעולם לחיות בתוקפנות ובטח לא באלימות (מילולית).
הפיתרוןלכך, הוא העלאת המודעות של שניהם, כל אחד לחלק שלו ולתרומה שלו לקונפליקט. היא - להיות מודעת לדחפים התוקפניים של עצמה וללמוד לקבל אותם כחלק ממנה ולבטא אותם בדרך יעילה. הוא- להיות מודע לתפקיד שלקח על עצמו בהסכם הסמוי שביניהם וללמוד להפריד בין התוקפנות של עצמו לבין התוקפנות של אשתו. דהיינו, ללמוד דרכים חלופיות להתנהגותו התוקפנית ובעיקר, להפסיק לבטא את התוקפנות שלה עבורה וגם את התוקפנות של עצמו. הוא גם יכול להחליט שהוא "מתפטר" מהתפקיד ולא משתף פעולה יותר כי, בסופו של דבר, גם הוא סובל ואינו מרוצה מהתנהגותו ובדרך זו הוא יכול לשנות את המעגל הסגור שביניהם, דבר שיפחית את המריבות ועוצמתן.