עלייתה של אנגקור (חמר) והשפעתה על אמונת הקמבודים כיום.

בשנת 802 עלה המלך ג'איאווארמאן השני לכס המלוכה והכריז על עצמן כאל מלך ובכך הוא ייסד שושלת ארוכה  ששלטה במשך מאות שנים וזכו לכבוד של אלים על כל המשתמע מכך.

חשיבותה של אנגקור ניכרת מהמאה ה9 עת העביר אחד המלכים את בירתו לשם. מכאן יצאו המלכים לכיבושיהם (הממלכה נקראה אז קאמבוג'ה ) בין השאר הם נלחמו בממלכת הצ'אמפה (מרכז וויטנאם של היום),אנאם (צפון וויטנאם) וסיאם (תאילנד) .

מקדש  אנגקור נבנה בשנת 1130 ע"י המלך סוריאבארמאן השני,המקדש נבנה לכבודו של האל (ההינדי) ווישנו.

כפי שציינתי מלכי  קאמבוג'ה האמינו ובנו מקדשים לכבוד האל ווישנו (ולעיתים לכבודו של שיווה)  לימים כאשר נכבשה הממלכה ע"י ממלכת סיאם שהייתה בודהיסטית (במאה ה15) עברו רוב המקדשי הסבה לבודיהזם ונטשו את האמונה באלים ההינדים.

 מתוך בליל ההשפעות נבעה האמונה  בברהמניזם- דת הנגזרת מההינדואיזם, ומהבודהיזם. אוכלוסיית החמר המודרנית מזהה באופן חזק את הזהות האתנית שלה, יחד עם האמונות והמנהגים הדתיים הנהוגים בקמבודיה, ואשר משלבים מדת הטהרוואדה, מאלמנטים של אמונות אליליות הנהוגות אצל ילידים, מפולחן מתיםומשמאניזם.

מרבית החמר חיים בכפרים, ועוסקים בגידול אורז או בדיג, וחייהם נסובים סביב המקדש וסביב טקסים דתיים בודהיסטים למיניהם החלים במהלך השנה. במידה ומישהו מהם נעשה חולה, הם יביאו אותו אל השאמאן, אשר רבים מהם מאמינים כי יוכל לזהות את הרוחות הרעות אשר גרמו לחולי, וכך יוכל בהתאם להציע מסלול שבו ינוחמו אותן רוחות, ותתרפא המחלה