/

אנריקה הנווט

את החשיבות של פורטוגל כמעצמה ימית ניתן להבין בין היתר דרך סיפורו של אנריקה הספן (או הנרי הנווט, תלוי את מי שואלים). אנריקה היה לא פחות מאשר נסיך פורטוגלי שנולד בשנת 1394. אנריקה מעולם לא הפליג בעצמו הוא היה מי שאירגן, מימן ואסף את המידע הדרוש למסעות הגילוי הנועזים שיצאו מדי שנה. מעניין שדווקא פורטוגל, מדינה קטנה עם פחות ממיליון תושבים באותה העת, שאין לה אפילו פתח לים התיכון (הים דרכו עברו נתיבי הסחר החשובים ביותר בימי הביניים), היא שפתחה את הדרך לגילוי "העולם החדש". פנייה של פורטוגל תמיד היו כלפי האוקיינוס האטלנטי ולשם היא הפליגה תמיד, אבל בעיקר צפונה. בגיל 19 הוא משתתף בכיבוש של עיר מסחר חשובה בשם "סאוטה", לחופי הים התיכון, בקרבת מיצרי גיברלטר. עיר זו, שהייתה שייכת עד אז למוסלמים, הייתה מרכז סחר חשוב של זהב ותבלינים מאפריקה. בעקבות כיבוש זה לוקח על עצמו אנריקה לחקור את חופיה המערביים של אפריקה בניסיון לגלות נתיבי מסחר חדשים. 
 

אנריקה הנווט - גאון וסקרן, אבל גם עקשן ומריר כלפי חבריו

חוץ מלהרוויח עוד כסף, לכבוש ולנצר את את הפאגאנים באפריקה ולזכות בתהילת עולם, אנריקה היה פשוט סקרן. הוא התמקם במקום שנקרא "סגרש", בפינה הדרום מערבית של פורטוגל, ומשם ניהל את מה שנחשב עד היום למסע המחקר המודרני הראשון. הוא הקים שם מעין מכון מחקר, בו אסף מידע ממשלחות שיצאו להפליג בחוף האפריקאי. אנריקה דרש מהימאים לנהל יומנים מפורטים ולשרטט מפות חדשות של האזור. הוא גם אסף מידע קרטוגרפי ואסטרונומי חשוב, חלקו הגדול מיהודי האי מיורקה, שהיו אחראים על שימור הידע המוסלמי והעברתו לעולם הנוצרי. אנריקה גם שיכלל ופיתח אמצעי ניווט חדשים, ביניהם המצפן המגנטי והמוט המצולב, המשמש למציאת קו הרוחב. על כל אלו זכה אנריקה לכינוי "אנריקה הנווט". 
 

זהו כף סגרש, מקום מושבו של אנריקה בפורטוגל. אגב, סגרש הוא גם שמה של בירה פורטוגלית ידועה, עשירה בטעם וללא תוספת חומרים משמרים...

מעבר לעיסוק שלו בספרים ומפות, אנריקה גם עודד את פיתוחה של ספינה חדשה, שתהיה קלה יותר ותעזור להחזיר את הימאים הביתה (ורצוי גם עם סחורות ועבדים). ספינת הקאראבל של אנריקה עוצבה במיוחד למסעות גילוי: היא הייתה קלה, בעלת כושר תמרון מעולה (היא יכלה להגיע לזווית של °55 לרוח), עם מפרשים משולשים ומספיקה לצוות לא גדול של 30-40 אנשים. הקאראבל הוכיחה באופן מוחלט שלא הגודל קובע, אלא הביצועים...
 חשוב להבין שמסעות גילוי לא שווים שום דבר אם אי אפשר לחזור הביתה. המידע הרב שאסף אנריקה בסגרש והספינות החדשות לא רק שאפשרו את החזרה מהמסע המסוכן אל הלא נודע, אלא שגם שכנעו רבים שזה באמת אפשרי. אנריקה אירגן כ-15 מסעות שכל אחת מהן חזרה עם תירוץ אחר ללמה היא לא עברה כף בוחאדור, שורה של צוקים דרומית למיצרי גיברלטר שבמשך זמן רב נחשבו לבלתי עבירים. אנריקה עודד את המשלחות לשבור את מחסום הפחד, לעבור את מה שנראה כמו סוף העולם ולהמשיך אל לב היבשת. בשנת 1441 כבר החלו השיירות חוזרות עם מטען של זהב, תבלינים ועבדים.