החברה המטריאכלית בקובה
האימא הקובנית היא האם הכי נערצת בעולם. הקובנים רואים באם את פטרונית המשפחה (לא רק ממניעים דתיים) מסיבות סוציולוגיות תרבותיות.
החברה הקובנית היא מטריאלית יותר מאשר פטריאכלית,כלומר חברה שבעיקרה היא חד הורית ומנוהלת ע"י נשים המשמשות כראש המשפחה.
בקובה לא מדברים גבוהה על פמיניזם ,אבל הוא מתקיים שם בפועל ודווקא במדינה לטינית. שהגברים בה נחשבים למצ'ואים הרואים באישה את רכושם הפרטי.
הכל סובב סביב האם,שדואגת לכסף,לאוכל,לחינוך ולעתיד הילדים ,אינם יכולים לעשות דבר ללא אישורה.
בקרב משפחות רבות הנשים הן שמנהלות משק אטונומי: הן עצמאיות,הן מפרנסות,מחליטת ומבצעות.
ישנם מקרים רבים בהם הפאפי נוטש את הבית (מסתלק ומתחמק מתשלום מזונות)והאם צריכה לשרוד בתנאי מצוקה כלכלית קשה.
בעקבות המהפכה ניתן שיוויון זכויות לנשים,פתחה בפניהם אפשרות לצאת לשוק העבודה ואף ולרכוש השכלה .
יחד עם זה בגלל שינוי בדפוסי החשיבה ,הפכה קובה למדינה בעלת שיעור הגרושים הגבוה בעולם.(בקובה הנישואים אזרחיים)
מוסד הנישואין התערער וכמעט מיותר לשאול אישה קובנית על מצבה המשפחתי.
המושג החשוב ביותר בקובה הוא – לא הרוולוסיון (המהפכה) אלא אמור (אהבה) עבור הקובנית התאהבות היא צורך בסיסי,כמו אכילה.הקובניות אינן בררניות מידי בחיפוש אחר אהבה והן אינן נרתעות מקשר עם גבר מבוגר מהן בהרבה.
הקובניות לא עושות עניין מסקס ,הן מתירניות,כמו רוב הלטינים.פיתוי הוא התחביב הלאומי של שני המינים בקובה.נערות מקיימות יחסים בגל 12-13 וזו לא תופעה חריגה בקובה. באופן רשמי גיל 15 הוא גיל התבגרותה של הנערה ( ישנו טקס רשמי – הקינסאניירה...של המעבר לבגרות ביום זה מלבישים אותה בשמלת כלה,עורכים לה מסיבה גדולה בהשתתפות משפחה ומקורבים) ,ביום זה היא הופכת לאישה ורואה עצמה בשלה לקיים יחסי מין.
רבות מהנערות הקובניות הצעירות נכנסות להריון בגיל צעיר ובוחרות להפיל.הפלה הוא הליך לגמריי חוקי בקובה,הוא אף ממומן ע"י הממשלה ומבוצע בבתי חולים ובקליניקות. הכנסיה הגם שהיא נגד הפלות נמנעת מלפעול נגד התופעה !
ב 1960 הוקמה פדרציית הנשים הקובנית (Federacion de Mujeres Cubanas - FMC) שפועלת להבטחת שוויון מגדרי בין נשים לגברים בחברה הקובנית, ולהגנת זכויותיהן של נשים במקומות העבודה, במוסדות המדינה ובמסגרת המשפחה. ה-FMCמאגדת כיום כ-85% מהנשים הקובניות (4 מיליון חברות), ב-73,710 סניפים מקומיים המפוזרים ברחבי קובה.
ה-FMC עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם משרדי הממשלה, עם האיגודים המקצועיים, ועם מוסדות תרבות
ותקשורת, בכדי להבטיח את שילובן השוויוני של נשים בחיים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של קובה.
ברמה המקומית מפעילה ה-FMCקבוצות חינוך והעצמה לנשים, המאפשרות לנשים לקדם פרויקטים שונים בקהילות שלהן, כדוגמת העלאת מודעות לנושאים של חלוקת שוויונית של נטל עבודות הבית בין גברים לנשים, או חינוך והסברה בנושא אלימות כלפי נשים.
נשים מהוות רוב של 57% מכלל החברים במועצות הכוח העממי בדרגים השונים (הכוונה לכלל הדרגים, החל מוועדי השכונות וכלה באסיפה הלאומית). מקרב חברי האסיפה הלאומית, כ-36% מהחברים (219 מתוך 609) הן נשים, מה שהופך את קובה לארץ החמישית בעולם מבחינת ייצוג נשים בפרלמנט (אחרי ארצות סקנדינביה). זהו הישג משמעותי בהתחשב בכך שהממוצע באמריקה הלטינית עומד על 14.7%.
ישראל, אגב, נמצאת במקום ה-77 הלא-מכובד עם 13.3% (מאחורי מדינות כמו סודאן, פקיסטאן ואוגנדה).
בממשלת קובה, כ-18% מהשרים ו-22.7% מסגני-השרים הן נשים. ובמערכת המשפט, 62% מעורכי-הדין
ו-49% מהשופטים - הן נשים.
פדרציית הנשים הקובנית (ה-FMC) פועלת לקידום היבחרותן של נשים למשרות ציבוריות על-ידי ניהול מערכה ציבורית נגד דעות קדומות השוללות הצבעה לנשים מועמדות.