קנה סוכר

קנה הסוכר התרבותי הגיע אלינו מהודו ומסין. במאה החמישית גילו אותו הפרסים, והם לימדו את שאר העולם. קל מאוד להרבות את הצמח: צריך לקחת קטע מהקנה שמכיל כמה מפרקים שבחיקם יש ניצנים, גבעולים רדומים שמתעוררים כששותלים אותו באדמה. הצמח מחזיק מעמד זמן רב ומתעורר כשיש לו תנאים מתאימים של חום ולחות. מאז ועד היום הקנה אחראי לייצור כמחצית מהסוכר של העולם. עם גילוי אמריקה היה הקנה אחד הצמחים שהיגרו לעולם החדש. כיום ברזיל הצטרפה להודו ושתיהן יצרניות הקנה הגדולות בעולם.

הקנה מתוק בשנה הראשונה, אבל הוא מתוק יותר בשנתו השנייה. אפשר לקצור אותו במשך שלוש שנים רצופות. בשטחים המעובדים נהוג לשרוף את היבול כדי להיפטר מהעלים לפני שמעבירים את הקנים לבית חרושת לסוכר, וגם כדי לגרום להתחדשות של צמיחה צעירה. אפשר להרבות אותו גם מזרעים.

השימוש העיקרי בקנה הסוכר התרבותי הוא כאמור להפקת סוכר והוא מהווה קרוב ל- 60% מהמקורות להפקתו. היבול העולמי הממוצע הוא 500 ק"ג סוכר לדונם. ב

מקנה הסוכר מפיקים משקאות אלכוהולים כמו קשאסהורום. בתהליך הפקת הסוכר נוצרת מולאסההמשמשת לצריכה ישירה או ליצור הרום, כמאכל בעלי חיים והפקת כוהל. שאריות הסיבים לאחר מיצוי הסוכר משמשים להסקה במפעלי הסוכר וליצור אנרגיה בשיטת ביומסה. כמו כן הם משמשים כמאכל לבהמות ובתאית שבהם משתמשים בתעשיית הנייר.

את המיץ המופק מגריסת הקנים ניתן לשתות. בתזונה הסיניתובתרבות הבדואיתמייחסים לו תכונות רפואיות. בעבר היה ניתן לרכוש בשווקים בישראל קני סוכר חתוכים (מוכרים בשם "קיינה") ונהגו ללעוס אותם ולמצות מתוכם את המיץ. כיום ניתן להשיג מיץ זה במספר מקומות בארץ.

שימוש אחר ההולך ומתרחב הוא בתור "דלק ביולוגי" - הפקת אתנולמקנה הסוכר וניצולו כדלק להנעת כלי רכב. האתנול מופק מסוכר בדרך של התססהמיקרוביולוגית, בדומה לנעשה עם תירסבארצות הברית. מדונם של קנה סוכר ביבול של 500 ק"ג סוכר לדונם ניתן להפיק 250 ליטר אתנול, השווה בערכו האנרגטי לכ-200 ליטר דלק פוסילי נוזלי (בנזין). ברזיל, המדינה בעלת שטחי הגידול הנרחבים ביותר בעולם של קנה סוכר, משתמשת בדלק זה או כביודלק מלא או בצורת תערובת עם בנזיןמזה כשלושים שנה, ואף מייצאת אותו.