גידול הטבק בקובה

אזור הפינר של ריו נחשב לאחד מאזורי הגידול והספקת הטבק מהנחשבים בקובה.הטבק מהסוג המשובח ביותר גדל כאן בשל תנאי הקרקע הטובים והאקלים הטרופי.

הילידים באמריקה עוד לפני בואו של האדם הלבן לאזור גידלו מטעי טבק לשימוש רפואי וטקסי וגם הפיקו את הסיגרים להנאתם. בשפתם שם הפועל ."עישון" היה  SKARוכשהגיעו הספרדים השתבש השם לכוון SIGARR.

בקובה החל להתפתח הגידול של הטבק ובמקביל קמו מפעלים עצמאיים ותעשיית הטבק הפכה לענף החשוב ביותר בכלכלת הקובנים.הסיגר בקובה הפך (לפי המליצה של הפרסומת לאלפרין) למוצר צריכה בסיסי.כלומר אין זה סמל למעמד.וכמו כן הוא בר השגה.בנוסף בכל הכרזות המתנוססות בחוצות מופעים גיבורי המהפכה  כשסיגר תקוע בזוית פיהם.

לסיגרים יש גם שימוש בטקסים דתיים . בטקסי פולחן לגירוש שדים ודיבוקים כמו כן הוא לוקח חלק בדת הסנטרייה הייחודית לקובה .

גידול הטבק

ראשית זורעים במנבטה שם גדלים השתילים לגובה של כ 15 ס"מ (הערה גודל הזרעים כגרגרי חול) ובצפיפות מרובה. כעבור 45 ימים הם מועברים לשדות ששמם: LAS VEGS= כרי מרעה. כאן הם נשתלים ידנית בשורות וצומחים עד לגובה אדם ,לצמח רגיל יש 5-6 זוגות עלים הנקצרים בימים שונים. את העלים מעמיסים על עגלות עץ בסלים גדולים ומעבירים לבתי הטבק,שם תולים אותם לייבוש .התהליך נמשך כ 50 יום ובסיומו הגוון משתנה לחום ומועבר לשלב הבא.במחסני ענק ,מרטיבים את העלים ומערימים אותם בערמות.נוצר תהליך של חימום והתססה ממרכז הערמה כלפי חוץ ובמהלכו "ממותק" הטבק בשל החומצות האמיניות המשתחררות ממנו ומפחיתות את כמות הניקוטין הכללית.זהו תהליך מכריע המשפיע על טעמו של הטבק.

בשלב הבא ממינים את העלים לפי גודל וצבע.לטבק הכהה יש טעם חזק יותר ולבהירים יש טעם מעודן יותר .לאחר חודש נוסף של ייבוש אורזים את העלים בחבילות מרובעות גדולות שמשקלן עד 70 ק"ג. עוטפים אותן בעלי דקל ולאחר מכן הן נשלחות למפעלי הסידרים. אגב כמו יין גם טעמו של הטבק משתבח עם הזמן.