היגואר מייצג גמישות,הדרת מלכות,עוצמה וביטחון עצמי,סגולתו היא יושרה וחיים ללא רבב.כישרון צייד ייחודי.חוזר רב עוצמתי ונשיכתו חזקה במיוחד.

היגואר הוא טורף נחוש. אם כן מהו הקשר ליושרה וחיים ללא רבב? היגואר הוא טורף ואינו מתיימר להיות דבר אחר, הוא מודע לכוחו, לעוצמתו ואינו מסתיר אותם, אך עם זאת כטורף הוא גורם למוות מיידי מתוך חמלה.

כשהיגואר פוסע ביער, כולו הקשבה, הוא חש את היער בכל חושיו- מריח, רואה, שומע וחי את סביבתו בכל גופו. רגישותו למתרחש סביבו גדולה במיוחד, הוא רואה ואינו נראה, שומע את מה שכמעט ואינו נשמע ויודע כיצד להגיב באופןמיידי.

בתרבות המאיה היה היגואר סמל לטוהר עוצמה והתעלות. היגואר היה חיית הטוטם של אל השמיים ופיקח על ניקיון ליבם של הכוהנים. כוהני המאיה המושחתים שרצו לסגל לעצמם את כוחו של חתול עוצמתי זה נהגו להעלות אנשים לקורבן ולהוציא את ליבם מתוך מחשבה שהם נוהגים כמו היגואר. מעריכים שאחת הסיבות להיעלמותה של תרבות זו היא האכזריות הרבה ושחיתותם של הכוהנים ומנהיגי המאיה שנהו אחר העוצמה ושכחו את היושרה של היגואר.

חכמת היגואר מלמדת אותנו לחיות באופן המלא ביותר בהוויה הפיזית. אין ביגואר כל התייפייפות רוחנית חסרת תוחלת של גורו או מורה סגפני. היגואר מורה דרך מעצם הבנתו את הנאות החיים והקשר ההדוק בין כל הקיים בין עולמות עליונים להגשמה בחיים הפיזיים על פני אימא אדמה. זוהי מלכות אמת. לא תמצאו בין אנשי היגואר נזירים או מסתגפים כי הם מבינים את המסכות שנועדו להסתיר קושי באינטימיות ובריחה מהמציאות. לא תמצאו ביניהם גם כאלו שימכרו עצמם בעבור הנאות החיים. אם מדובר אכן במלך, אדם זה ידע היטב להתמודד עם פיתויים. בכל מקרה מבטיח היגואר כמלווה ומדריך, חיבור לעוצמה הפנימית., החזרת הכוחות האבודים והגנה 

נחש בעל נוצות וכנפיים

האם האל החכם עמד במבחן? ובכן, האל קצאלקואטל, "נחש הנוצות" - בהיותו נחש, היה קשור אל מעמקי האדמה ואל הזוחל מתחתיה, ולכן הסכימו התולעים לעזור לו; ובהיותו בעל נוצות וכנפיים, היה אל שמימי ומעופף, ולכן הסכימו גם הדבורים לעזור לו. וכך התולעים נקבו חור בקונכייה, והדבורים חדרו לתוכה והשמיעו את התרועה... וקצאלקואטל עצמו נכרך ארבע פעמים סביב גופו של אל השאול.

אל השאול נאלץ לאפשר לאל החכם לאסוף את העצמות היקרות. קצאלקואטל אסף עצמות גבר ועצמות אישה בנפרד, והחל בדרכו חזרה. מכיוון שלכל אדם ולכל אל יש נפש תאומה, חייתית, המלווה אותו בכל אשר ילך, שלח קצאלקואטל את שלו לפניו, להודיע לאלים על בואו, ולבקש את עזרתם בהתגברות על המכשולים, אשר ידע כי אל השאול יציב בדרכו.

האל הנערץ, שדמותו בולטת בכל מקום בטולה, הוא נחש הנוצות קווצלקואטל. אל זה מסמל אתהאחדות בין השמים ("קווצל" = ציפור הדורת-נוצות) והארץ ("קווטל" = הנחש). מסורתהטולטקים מספרת, כי קווצלקואטל היה לפנים מלך נאור, שהדריך את בני עמו באומנויותשונות בחקלאות, בטווית אריגים, בהתקנת תכשיטים, בהכרת הכוכבים ובקביעת לוח השנה. בימי שלטונו היתה הארץ שופעת פרחים ופירות, אשבולי התירס היו גדולים כל כך, שנבצרמבן אדם לשאת יותר מאשבול אחד. ריחות עדינים עלו מן האדמה ובמרחב נשמעה תמיד שירתהציפורים.
אך הגיע יום מר ונמהר; אלים שונים כעסו על קווצלקואטל וביקשו להמיתו. המלך ברח, מצא תחילה מחסה בעיר טשולולה, ולאחר ששהה בה שנים אחדות התקדם לעבר מפרץמכסיקו. שם עלה על סירה עשויה עורות נחשים ונעלם במרחבי הים. אך לפני שעזב את בנישבטו, הבטיח להם כי עתיד הוא לחזור באחד הימים. הטולטקים האמינו לו וקידשו אותולאל. הם תיארו אותו בדמות נחש עוטה נוצות, בנו לו מקדשי והקריבו לו קורבנות. גם בניהתרבויות האחרות, אשר התיישבו אחר כך בבקעת מכסיקו, העריצו אל גדול זה ויש סבוריםכי המלך האחרון של האצטקים נכנע בקלות לספרדים הכובשים, כי ראה בקורטז בהיר-העינייםאת התגלמותו של האל קווצלקואטל, שחזר ממסעו הממושך כדי למלוך על השבטים בבקעתמכסיקו.