סאודאד: העצבות  הפורטוגזית

התרגום הקרוב ביותר למילה סאודאד הוא עצבות,אך למעשה אין מדובר בעצבות אלא בכמיהה מלנכולית ונוסטלגית לדבר מה,למקום,למשפחה,לאנשים יקרים לנו,לילדות,לנעורים.

חוקרים ניסו להבין ממתי הפכה מילה זו לשגורה כל כך בתרבות הפורטוגזית.(אגב כשיש לך את זה אף אחד לא יכול לקחת זאת ממך,זה שלך,אין שותפים)

יתכן שנולדה בזמן המסעות הגדולים בעידן התגליות,כשהספנים וחוקרי הארצות שהו תקופות ארוכות  הרחק מביתם .הגעגועים הציפו אותם וחיזקו את הסאודאד.גם נשות הדייגים שנותרו בחוף דאגו ליקיריהם שיצאו לדייג למשך תקופה ורבים מהם לא שבו כך שהדאגה הייתה כפולה ומכופלת.

ישנה משמעות נוספת לסאודאד- הי שעזבו את משפחותיהם ונסעו או למסעות או למחוזות שונים שבהם מצאו את פרנסתם באירופה או באמריקה ואז כשחזרו בסופו של דבר:גילו שהנוסטלגיה למקום שעזבו כבר השתנתה והמקום שינה את אופיו ואז הופיע הסאודאד שנית והפעם כמיהה לעבר שלא ישוב.

פן נוסף לסאודאד נוצר בקרב המהגרים הרבים שעזבו את מולדתם (אגב בין השנים 1990- 1890 עזבו את פורטוגל לחיפוש עבודה בחוץ כשלשה מיליון איש):עצב עמוק על עזיבת מולדתם ופחד מהקשיים הצפויים להם במדינות זרות ,אלו שנשארו מאחור סבלו אף הם – נשים הושארו לגדל לבד את ילדיהן,כפרים התרוקנו  מגברים צעירים ,משפחות נקראו ממש.

הרבה סופרים התייחסו לנושא הסאודאד ביצירותיהם.הם מתארים בעיקר את תקופת התגליות של המאות 15-16 .תאור הכמיהה בעת השהות הרחוקה מהבית כמו כן גם צויינו תחושות הסאודאד העזות שחשו רבים בעת התפוררות האימפריה הפורטוגזית במאה שלאחר עידן התגליות.