יהדות מרוקו

ברחבי מרוקו, במהלך המאה ה-19, היו עשרות קהילות יהודיות, בהן כאלה שראשיתן בתקופההטרום-ערבית, בתקופה הערבית וכאלה שנוסדו לאחר גירוש ספרד. ניתן לחלקן לפי מיקומןהגיאוגרפי לערים השוכנות לאורך חופי הים התיכון או האוקיינוס האטלנטי, ולאלההשוכנות בפנים הארץ. ערי החוף ממזרח למערב, ומצפון לדרום, ניהלו קשרי מסחר עםמדינות אירופה, וגם יהודים נטלו חלק בהם ונהנו ממעמד טוב יותר ממעמדם שלהיהודים
מהערים הפנימיות, שסבלו מיחס קשה יותר מצד המוסלמים.
חברת יהודימרוקו אופיינה בלכידות ציבורית וקיימה מוסדות ציבוריים, ועם זאת בלטו בה כוחותהפירוד, שנבעו מעצמאותם של יחידים המרכיבים את הציבור. מתיחות זו ניכרה בתחומיהחיים העיקריים, שסוציולוגים רגילים למנות: הכלכלה, המוסדות הקהילתיים האוטונומיים,המנהיגות הדתית ואף חיי המשפחה.
ההתייחסות ליהדות מרוקו במאה ה-19 היא כאל יהדותמסורתית, זאת עד לשנת 1918, עם הטלת התחיקה הצרפתית על הקהילה היהודית. את סופהניתן להתחיל ולראות כבר ממחציתה של המאה ה19 -, כאשר גברה המעורבות האירופאיתבמרוקו (הקפיטולציות).
בתור יהדות מסורתית, ניתן לראות את מרוקו, היא חלק מכללהחברה היהודית המסורתית.
החברה היהודית המסורתית מאופיינת בבסיס חברתי-תרבותירחב ומשותף. לבסיס זה ביטויים רבים, הן באורח חיים מוחשי, הן בהלכי רוח מופשטים,בעניינים דתיים ומשפחתיים, בפוליטיקה קהילתית ובריבוד חברתי, בהתייחסות לגוייםובחינוך ילדים.
אולם, בפרטים ובדקויות של מבנה החברה, שבהם עבודה זו תעסוק,החברות היהודיות שונות זו מזו, בעיקר בגלל רקע החברה המארחת את הקהילה היהודית.במרוקו, יהודים ומוסלמים חייו יחדיו, וכוחות חברתיים משותפים הניעו אותם. יהודיםבכל מקום מציגים גוון של חברה יהודית ויהודים היושבים במקום מסוים כלשהו מפתחיםבאורחות
החיים גוון פרטי ומיוחד של החברה המשותפת להם ולתושבי הארץ.
העבודהמציגה את יהדות מרוקו במהלכה של המאה ה-19, תוך כדי התבוננות והתמקדות על היבטיםדתיים, חברתיים, כלכליים ומשפטיים. היא מורכבת ממספר חלקים: החלק הראשון של העבודהיציג את דרך התייחסותה של דת האיסלאם ליהדות, ומידת השפעתה על אורחות החיים שלהיהודים במרוקו. החלק השני יתמקד במצבם הכלכלי של יהודי מרוקו (דרכי פרנסתם, תנאימגוריהם וכד)'. החלק השלישי של העבודה יתמקד באנשי
השלטון במרוקו (שלטוןהסולטאנים), ויסביר כיצד היהודים חיו תחת כל אחד מן הסולטאנים ששלטו במאה זו, ומהיחס שזכו לקבל. בחלק זה תופיע גם התייחסות ליחסה של החברה המוסלמית, על חכמיה,והברברים, ליהודים במרוקו. החלק הרביעי יתייחס לדפוסי השלטון המקומיים בקרבהיהודים, תוך שימת דגש על מוסד הנגידות. החלק החמישי יתמקד בחכמי מרוקו, להם הייתההשפעה רבה על שגרת החיים של יהדות מרוקו, שנתנה כבוד רב למעמד
החכמים, ושמעהבקולו.

בערים הגדולות רוכזו היהודים במלאח.

בהרי האטלס והסהרה לא הייתה אוכלוסית יהודים מרוכזת אלא התערבו באוכלוסיה המקומית.

הכוונה ליהודי הר האטלס,איזור הטודרה,הסהרה.