סוליכה הצדיקה.
בעיר טאנג'יר שבמרוקו חי יהודי בשם שלמה חטשוואל , מאושר ושבע רצון בחברת אשתו הנאמנה שילדה לו כמה בנות , יעלות חן.
סוליכה הייתה פאר המשפחה . הייתה היפה בנשות מרוקו .
השמש היוקדת של אפריקה לא הטילה מעולם קרני אורה על יופי מושלם יותר , מקסים יותר.
עם כל אלה נתברכה סוליכה גם בשכל בהיר וצלול ובהליכות חן ונועם. כל המעלות הללו עוררו קנאה בלב המוסלמים שבסביבה.
כשראה אותה יורש העצר (בן מלך מרוקו),פשוט נעלם דום -יופי כזה טרם חזתה עינו המפונקת והוא נשאר עומד בפניה כמוכה סנוורים.
את ידו וליבו ואת כל תארי הכבוד של מלכה הציע לה , ואך תנאי אחד בלבד הציג – שתקבל דתו.
בשקט ובכל התוקף דחתה את ההצעה.
הוא (הנסיך) זימן אליו את חכמי העיר והודיע להם כי סכנה צפויה לחיי כל התושבים היהודים אם לא יצליחו להשפיע על סוליכה להיעתר לו ולמלא חפצו.
רועדים מפחד לחייהם ולחיי אחיהם צעדו החכמים אל הכלא.
הם הביאו לפני הנערה את אסתר המלכה כדוגמה , אך סוליכה השיבה גם את פניהם ריקם באמרה : אסתר לא נאלצה להתכחש למסורת הקדושה של אבותיה אך ממני נדרש לבגוד בה , אם כשר וישר הדבר בעיניכם , אז תנו אתם את בנותיכם לנסיך.
אני אקיים את חוקי התורה ואם זה רצון אלוהים , אמות על קידוש ה'.
התנגדות שלא נשמעה כמוה לרצון הנסיך , אין לה כפרה אלא המוות בלבד.
עד מהרה ניתן הצו להתיז ראשה של היפה בבנות .
גם לתליין ניתנה עוד הזדמנות לנקוט שיכנוע אחרון שרק הוא ידע טיבו.
כשעלתה לגרדום הנחית כמה דקירות חרב בעורפה וביקש ממנה אנה קבלי את מרות הדת.
כאפיר בן אפיר (כופר בן כופר) , ענתה הנערה האמיצה , חסוך מאמציך! ואז קראה: שמע ישראל , ה' אלוהינו , ה' אחד !
ראשה הותז במכה נמרצת מיד התליין.
הגוויה ניתנה לנשיא העדה , רפאל הצרפתי , להובילה לקבורה.
על קברה של סוליכה הוקמה מצבת זיכרון והמקום קדוש עד היום ליהודים ולמוסלמים.
עד היום שבועה בשם סוליכה נחשבת שבועת קדוש.