חווית הטיול ליפן   (ניסים חיימוב)

רבים מקשיבים להרצאות  על יפן לפני הטיול וכשהם נוחתים ביפן הם מופתעים- הם פוגשים שהיא מאופינת באי סדר ,בבניה צפופה,בכיבישים הבנויים על כלונסאות במטרה אחת - למנוע פקקים בערים הגדולות,אך מושא האסטטיקה והיופי נשכח לעיתים.

יש נטיה ליצור מיתוס מוקצן ומעוות ביחס ליופי,לעדינות ,לנימוס ולאדיבות היפנית.מסלולי הטיול שלנו לא מייצגים בשום צורה את חייהם רוויי המתח של תושבי העיר.יפן בדימיון המערבי היא מדינה שהדימוי שלה הוא הדימוי של הגיישה- אישה צייתנית,אבל גם פתיינית ואקזוטית,עוות זה הופך את יפן ,עצמה ,כמו את האשה היפנית,למושא לתשוקה אשר משרת את הפנטזיה האירופית ביחס ליפן כמקום אחר מרוחק,מוזר ואקזוטי.

אין כמו הגיישות לסמל את האקסטזה הזו.תיירים מערביים מתעניינים בהן מאוד,בלי שום פרופורציה למזעריות התופעה בחברה היפנית.יש להפנים שגיישה אינה זונה אלא מארחת הממשיכה במסורת של שיחה וריקוד שהייתה נהוגה בתקופת אדו,לפני המעבר של יפן לתהליכי המודרניזציה,ומייצגת ואף משמרת תרבות עבר שלמעשה נכחדה.

יפן ארץ של ניגודים – יש בה תופעות כמו דיכוי מעמד האשה,שיעבוד למקום העבודה,גישה חינוכית נוקשה הרואה את טובת הקולקטיב על פני היחיד.יפן מדהימה,מרגשת,יפה ומכוערת.יש מה אוכל טעים,וגם לא טעים.יש בה אסטטיקה וחוסר טעם.יפן מסקרנת בכל היבט.

כפי שהדג הטרי מספיק טעים כמות שהוא,ולא צריך לבשלו או להוסיף לו תבלינים,כך יפן לא צריכה שימכרו אותה עם סיפורים ופנטזיות.

היפנים משתדלים שלא להעלות את נושא הקאמיקזה של הפרק,הם מעדיפים לדבר על הסמוראים מהמאה ה 16.

לא תאמינו אך רבים מהיפנים רואים את הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי כנקודת מפנה אשר הצילה את יפן מידי המשטר הצבאי.

אין צורך ליצור דימוי אקזוטי ליפן על מנת לשווק אותה.יפן מרתקת והיא פתח למסע חיצוני במרחב היפני,כמו גם למסע פנימי אל תוך עצמנו.לדימויים שאנו נושאים איתנו יש משקל רב על הדרך שבה אנו חווים את המקום.