הכרה לקיום בלי ערבובים עם המיותר.

"המטרה היא הכרה בקיום בלי ערבובים עם המיותר אשר מחסיר מכוחו ואת זרימתו .במקום ציר כוח יש יותר בלבול ופיזור בין החלקים. שקט במערכת לא רועשת ,שמחה של הלב,יש הרבה שמחה מדיוק.ברגע שאתה צדייק כלפי עצמך אתה מבין שיש פתיחות של הלב לשמחה.מאפשר לעצמך לא התקרבות והתרחקות כל הערבובים מתנקזים ויש התבהרות והתחזקות והיא לא זרה להתחזקות הקיום.אין ריחוק מהבנה ישירה כל עשיה שאצה עושה יש לה תוצאה אם אתה מדחיק את הפתרון בזמן.מבזבז זמן ,דיוקים לפי מצבים משתנים כל הזמן בחיים אתה נשאר יציב,אינך סוער אם פוגעים בך ,אינך ילד בפני האבא והאמא אם נסערים בפניך ,אתה לא משתנה תחת תשובה דרך שליטתך ולא דרך פיזורך". (דברי ימימה).

כלומר הכרה לקיום הטוב של החיים,המיותר הוא בדרך כלל- דימוי עצמי נמוך,לא רצוי,דאגות,מידות לא מתוקנות.המיותר ישנו לא ניתן להתעלם ממנו אך צריכים לא להתערבב איתו.יש ללמוד לראות את הקיום בלי ערבוב עם המיותר.התיחומים זה דבר חשוב שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו.במקום ציר כוח,יש יותר בילבול ופיזור בין החלקים.

פרקי אבות-ביאור פרק ה משנה ז דבר תורה:

שאינו נכנס לדברי חברו.

ושאינו נבהל להשיב.

אומר ראשון ,ראשון ועל אחרון אחרון. (יש סדר במחשבתו והא לא מציף אותך בפרטים מפוזרים אלא רלוונטיים,עולם המחשבה מובנה אצלו מספיק טוב.)

שואל לעניין ומשיב כהלכה.

כלומר:יש תשובה ממקום של בהלה ויש מהמקום הנכון.לחכם יש את הכוח גם אם מה שקיבל הוא שלילי (מודע שקשה לו)

חכם וגולם

גולם הכוונה לאחד שלא התפתח (גולמי),ובהשאלה...נבהל להשיב  זה גולם.התשובה במיידית קשורה לבהלה. החכם ימתין ואז יביע דעתו.כלומר יש לצאת מהגולם ואז אנו יוצאים חכמים.

"חכם שישמע ביזיונו יידום וישתוק" ( הבעל שם טוב).

המתנה הוא אחד הדברים הגדולים ביותר בעולם הרוח.

"הכרה לקיום האישי מצריכה הכרת הזמן העכשווי לחיות בו בלי ערבובים "קודם כל תכיר בקיום של עצמך ,אף אחד לא יכיר בקיומך.ברגע שאתה ברגש כלפי קיומך זו נתינה.