מורה הזן היפני דוגן,האדם ופועלו.

בראשית המאה ה13  הגיע דוגן ליפן לאחר ששהה מספר שנים בסין שם למד את תורת הזן הבודהיסטית.הסמוראים ששלטו ביפן באותה העת התרשמו מהזן ואף אימצו אותו ככת רשמית שלהם,מה שמצא חן בעיניהם היה שלא צריכים לשנן וללמוד טקסטים מסובכים.כך הפך הזן לאחת התנועות הרוחניות המשפיעות ביותר על חיי התרבות,האומנות,השירה,המוסיקה,הארכיטקטורה ,התיאטרון ועוד הרבה תחומים מההווי היפני באותם הזמנים.

במאמר מוסגר: "הזן היפני" המשיך את הצ'אן הסיני ועם זאת שונה ממנו.

וכעת נתייחס למורה הזן דוגן:

שוגן מוצא עצמו שואל שאלה פשוטה:הבודהיזם הגלוי והבודהיזם הנסתר – שניהם מלמדים שטבע הבודהה מצוי בכל ברואי עולם מלידה.אם כך, מדוע משתוקקים כל הבודהות והבודהיסטיות להתעוררות ולתובנה?ולמה האימון המפרך הזה?

ביפן עזב דוגן את המרכז הרוחני דתי בקיוטו,וייסד את מנזר אייהייג'י במקום מבודד בהרים.עד היום משמש המנזר לזרם "הסוטו" של הזן היפני.דוגן עסק רבות בלימוד וכתיבת ספרים ושירים.

" עכשיו שבו דוממים (במדיטציה) וחשבו על לא לחשוב.איך חושבים על לא לחשוב?בלא מחשבה,זו עצמה היא האמנות הבסיסית של הישיבה במדיטציה"

דוגן מזהה הן את המחשבה והן את שלילתה בחשיבה,ומצביע על כך שמצב של בלא מחשבה הוא קודם ..וקדום לאופני החשיבה ,והרגשות הבאים בעקבותיהם.

ללמוד את עצמי - לשכוח את עצמי.

להלן תמצית תורתו של דוגן: ללמוד את דרך הבודהה פירושו ללמוד את עצמי.

ללמוד את עצמי פירושו לשכוח את עצמי.לשכוח את עצמי פירושו להיות מוגשם על ידי התופעות כולן.להיות מוגשם ע"י התופעות כולן פירושו להשיר גוף ונפש של עצמי וגם של האחרים.

תחילה כשאדם מחפש את האמת,הוא מרחיק עצמו ממחוזותיה.משנמסרה כבר האמת,הוא שב ונעשה האדם המקורי.( מתוך הספר "שובוגנזר") במשפטים אלה מציג דוגן בפנינו את התורה בפשטות ,איננו רוכשים את דרך הבודהה,היא מצויה בנו,ללמוד את התורה פירושו ללמוד את עצמנו.

לשכוח את עצמנו משמעו להבין את קיומנו כמוגשם וכנגזר מכל התופעות כולן.אנחנו חלק מין היקום ותופעותיו.

אם מחברים את הרעיונות של דוגן "בלא מחשבה",לשכוח את עצמך",וזהות האימון וההגשמה- אפשר לראות שהחמלה והחוכמה באים שניהם מן המקור שלפני היות האגו החושב והמממיין.

כמה משיריו של דוגן:

# באביב הפרחים

בקיץ הקוקיה

בסתיו ,הירח המלא

בחורף,השלג הקפוא-

נכל צלול כל כך.

# אם תשאל ,

איך הו הבודהה?

נטיף קרח,תלוי מרשת היתושים.

# האנפה

באה והולכת

בלא עקבות-

ובכל זאת

איננה שוכחת דרכיה.

# אגל טל על להב העשב

מחכה לשחר והזמן מועט –

רוח של סתיו,

אנא אל תמהרי לנשוב

על פני השדות.

# למה אדמה את העולם?

באגל טל

הנושר ממקור האנפה

שוכנת בבואת הירח.

# פרחי הדובדבן לא פורחים באביב

פרחי הדובדבן הם האביב.

# הירח אינו מבקש להשתקף במים,

המים אינם מבקשים לשקף את הירח.

הירח שבמים-

המים אינם נבקעים

והירח אינו נרטב.