ימימה שיעור בהנחיית מיכי יוספי

הנושא אדם היושב בביתו.

הקדמה: כשאנחנו מציינים את האדם היושב בבייתו אין הכוונה רק לישיבה פיסית אלא :

1.בהשארות בבית אנחנו רוצים ליצור ברכה במה שקורה ממילא.

2.יש להגיע למיקוד או למרכז הפנימי (הגוף נפש מגיעים לאיזון ושקט) שלנו,לעזור לנו שלא נמצא בפיזור .בסופו של דבר תבוא ברכה.

3.לחיות את המידה.( ההפך נגיע לפיזור ..לפי ימימה)

4.כשאדם לא בבית הוא בבריחה מתמדת ,הוא גם לא חי זמנו,הוא גור את עברו.

חלקי חלקים

החומר בנוי מחלקי חלקים ובהשלכה :יש להתרגל לא לצפות לשלם אלא לחלקי חלקים..

אדם באחדותו שווה שמחה (ההפך מאחדות מגיעים לפיצול).

מקום בבית

מקום בבית זהו מרחב נפשי שבו אני יכול לבוא לידי ביטוי.(לא חייב להיות רק בבית ,יכול להיות מקום עבודה או מקום  אחר שבו אנחנו נמצאים) מקום זה מרחב המגיע מבפנים ומקרין כפי חוץ.

לומדים לבנות את המרחב לו אנו זקוקים ,מתוכנו.לא להיות בבית משמעותו לא לפגוש את מה שמבקש ריפוי.

חשוב שיהיה לנו מקום בבית (נפשי) ,סכסוכים רבים במשפחה ובכלל קורים בגלל חוסר מקום בבית

משפטים:

# אדם היושב במיקודו מול זה היושב בפיזורו.....שבירה לפי ימימה).

# הידיים מבורכות מאותה מחשבה שממלאת אותן.בידיים מבורכות,ההתכוונות שהיא עניין מחשבתי שבאה לביטוי בידיים – מגע ,הכנת אוכל,עבודה בגינה  וכ"ו.

המטרה להגיע לפנימיות והתקרבות עצמית .בעצמיות שלנו במקור יש טוב.במהות שלי יש שקט ,שימחה,נתינה.בהתקרבות עצמית אני מזהה את עצמי עם הטוב.

משפט המפתח:

יושב בביתו – נמצא בשקט ובשלווה הנפשית ושואב את שמחתו מעצם היותו,מעצם כח החיים וללא קשר תלותי בסביבה.

ז"א שמח שעצם היותו ,לא תוצאה מדברים חיצוניים.אני שמח מעצם ההבנה ...זו שימחה שלרובנו לא מוכרת.

# מהו איזון: המחשבה והרגש והרצון במידה,ללא פיזור ,ללא שבירה..(עשייה בתיקונה)