דנאה בתו של מלך ארגוסהתאהבה בזאוס מלך האלים, והתוצאה של זיווג זה יה בנם פרסאוס . לימים גדל והיה לעלם יפה תואר ואמיץ לב. דנאה הקדישה את כל כולה לבנה פרסאוס, דבר שלא מצא חן בעיני המלך פולידקטס שהיה מאוהב בה אך זו לא השיבה לו באהבה. המלך החליט להרחיקו מהארמון,הטיל עליו המלך משימה קשה: להביא את ראשה הכרות של מדוזה,הגרוגונה האיומה.  המדוזה הייתה מפלצת אשר מחלפות ראשה היו נחשים ארסיים , מראה פניה היה מחריד וכל מי שהעז להסתכל בה היה הופך מיד לאבן.

המדוזה {הגרוגונה } הייתה שנואת נפשם של האלים.

פרסאוס יצא לקראת המדוזה מצויד במגן ובקסדה שנתנו לו האלים.

מקום משכנה של מדוזה היה המדבר הצחיח בו המוות שולט בכל.

פו ושם היו פזורים פיסליהם של בני האדם שהפכו לאבן למראה פני המוות של הגרוגונה

פרסאוס ידע שאליו להימנע מלהישיר מבט אל פניה של המדוזה.

הוא התקרב בחשאי אל המפלצת , כשהוא מתבונן בדמות בבואתה שנשקפה ממגינו המבהיק.

נחשי שיערותיה של מדוזה פנו לקראתו , אך הוא לא הפנה את מבטו אילהם.

באותו הרגע קרט פרסאוס את ראשה של המדוזה בעזרת חרבו וראו זה פלאמתוך ראשה הקרוט קפצו שני בניו של פוסידון אל הים : פגסוס הסוס המכונף  וקריסאור הלוחם השומר על חרב הזהב באותו הרגע הגיכו לאברו של פרסאוס אחיותיה שלמדוזה . בזריזות חבש את כסדתו {שקיבל מהדס אל השאול}ומיד הפך לבלתי נראה, פרסאוס נס על נפשו ובדרכו חזרה לביתו חנה ביפו.

פרסאוס צפה לכיוון הים וראה סלע אליו קשורה בשרשראות נערה יפיפיה  הלא היא אנדרומדה ביתו של מלך יפו . אביה נאלץ להקריב אותה לפוסידון אל הים,כדי לרצות את האל. הנערה עמדה להטרף על ידי מפלצת ים שנשלחה על ידי האל .

פרסאוס התאהב באנדרומדה ממבט ראשון וכשהגיחה המפלצת מתוך הים התנפל עליה פרסאוס  והרגה.

הנערה אסירת התודה התאהבה בפרסאוס ואף נענתה לבקשתו להינשא לו.

אבי הנערה ,לא אהב את רעיון החתונה ,הוא החליט לתקוף את פרסאוס ולהורגו .

פרסאוס שראה שסיכויו לצאת חיי מהאירוע קלושים , עצם את עיניו , הוציא מתוך השק את ראשה המחריד של המדוזה והציגו לעיני תוקפיו. כהרף עין קפאו המלך וכל אנשיו והפכו לאבן.

פרסאוס לקח עימו את אנדרומדה , ויחד עזבו את יפו לכיוון ביתו .

לפרסאוס נודע כי בהעדרו פנה המלך לאימו {של פרסאוס} וניסה בתחבולות שונות להתקרב  אליה , למרות שזו לא החזירה לו אהבה.

בזעמו פרץ פרסאוס אל הארמון . המלך הופתע מאוד לראותו חיי , טען בלגלוג "בטוח אני כי לא מילית  את מסימתך , ולא הרגת את המדוזה"

באותו הרגע שלף פרסאוס את ראשה של מדוזה מן השק . המלך וחבר מרעיו הפכו לפיסלי אבן .

רקע פילוסופי

יש לנו כאן סיפור דומה ל"סיפור אוריה ודוד" מהתנך כלומר גם כאן נשלח פרסאוס למשימה בלתי אפשרית כדי לפנות את הזירה למלך המחזר אחרי אמו של פרסאוס.