גיאוגרפיה

נמצאת בקצה הדרומי משל חצי האי הבלקני.בצפון- אלבניה,במקדוניה היגוסלבית ובבולגריה,במזרח טורקיה.

ליוון 1400 איים שמתוכם 169  מיושבים היבשה משתרעת על 131.900 קמ"ר.

80% משטחה של יוון הוא אדמה הררית ורוב ההרים מתנשאים לגובה של יותר מ- 1500 מ,

הפינדוס-רכס הרים במרכז יוון המתנשא לגובה 2650 מ'. והפיסגה הגבוהה  ביותר היא האולימפוס- 2917 מ'.

10 אזורים הוכרזו ביוון כשמורות טבע (שלשה מהם באיים)

מפרץ קורינתוס מבתר את יוון היבשתית לשניים.

איי יוון

נוהגים לחלק את איי יוון לקבוצות הבאות:

רבים מן האיים היו מכוסים יערות עד לפני כ 8000 שנה.

חצי האי היווני מוקף : במזרח - הים האגאי , בדרום הים התיכון ובמערב- הים הייוני.

גיאולוגיה

הרי יוון יוצרים רצועה ,הנמשכת מצפון יוון דרך הפלופונס אל כרתים,וממנה מזרחה אל תורכיה.

זוהי תוצאה של דחיסה אלפינית, שהחלה לפני 100 מיליון שנה, ונמשכה עד 10 מיליון שנה.

הדחיסה נבעהמתנועת לוחות של קרום כדור הארץ, שגרמה להתנגשות בין גוש יבשתי לבין יבשת עתיקה שהיתה קיימת כבר קודם לכן במרבית שטחה של יוון.

הדחיסה האלפינית סגרה בהדרגה אגנים  ימיים, ששרדו באזור.

יוון ותורכיה היומחוברות זו לזו כגוש יבשתי אחד עד לפני כ 10 מיליון שנים.

לפני כ 10 מיליון שנים -החלה היבשת להתבקע: כרתים נדדה דרומה, והרצף היבשתי ,שהיה קיים במקומו הנוכחי של הים האגאי, התרסק לגושים קטנים, ששקעו כלפי מטה. נותרו רק פסגות ההרים, המבצבצות ממי הים כאיים.

לפני כ 2 מיליוןשנה הופיע בדרום הים האגאי שרשרת של הרי געש, הנמתחת כקשת מאגינה (אי)  שליד אתונה , דרך סנטוריני ואיים אחרים עד  חופי תורכיה.

 רעידות אדמה ,הפוקדות חלקים שונים של יוון ,מעידות על פעילות טקטונית, הקשורה בהמשך ההתקרבות של יבשת אפריקה לאירופה.

בשנת 1480 לפנה"ס הייתה התפרצות וולקנית בסנטוריני.

המצב הטופוגרפיהכתיב את סדר ההתיישבות ביוון.בעמקים הפוריים התפתחו "הפוליס" שגבולותיהן היו מופרדות על ידי רכסי ההרים.נוצר מצב של פירוד פוליטי שאיפיין את יוון הקדומה.הקרבה לים ושפע המפרצים והנמלים הטבעיים איפשרה את פיתוח התעבורה הימית ביוון.

בשל התנאים הטופוגפיים המשק החקלאי- התרכז בעיקר בגידולי צאן –כבשים ועיזים ,לא התאפשר לגדל עדרי בקר וסוסים.גם מבחינה צבאית מיעוט סוסים הזמינים למלחמה הקטין מאוד את חיילות הפרשים היוונים ואלה הסתמכו בעיקר על חייל הרגלים.