איחוד האמירויות הערביות
קיבץ וערך: עדיאל אמיתי
מיקום גאוגרפי: צפון-מזרח חצי האי ערב שבמפרץ הפרסי.
שטח יבשתי: 83 אלף קמ"ר )ישראל - 22 אלף קמ"ר(.
אזור זמן: מקדים את שעון ישראל בשעה.
עיר הבירה: אבו דאבי.
משטר: מונרכיה חוקתית פדרלית נבחרת.
ראש מדינה: נשיא איחוד האמירויות, ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן אבו דאבי(.
ראש הרשות המבצעת: רוה"מ - מוחמד בן ראשד אאל מכתום )דובאי(.
שפה רשמית: ערבית.
אוכלוסיה: 9.9 מיליון נפש ) 93 בעולם(, מתוכם 1.5 מיליון אזרחים אמירתים.
דת רשמית: אסלאם 76% ( 97% סונים(, 12% נוצרים, 6% ההינדואיזם,
2% בודהיסטים, ו- 2% הם אחרים.
סיומת אינטרנט: ae , קידומת בינלאומית: 971 , מטבע: דירהם.
תעודת זהות לנוסע
היסטוריה
ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו באיחוד האמירויות מציגים היסטוריה
ארוכה של מגורים אנושיים וסחר אזורי, כולל עם מסופוטמיה.
מספר שבטים התיישבו באזור זה, גם לאורך החוף וכן בפנים הארץ.
במאה השביעית השבטים המקומיים עברו תהליך של איסלאמיזציה.
במאות ה- 10 עד המאה ה- 12 שלטו באזור הקרמטים בני הכת
האסמעילית.
בראשית המאה ה- 16 החלה ההתערבות האירופית באזור המפרץ.
הראשונים שהגיעו לשם היו הפורטוגלים. הבריטים וההולנדים הצטרפו
למירוץ האימפריאלי במהלך המאה ה- 17 , מרוץ שהוכרע לטובת בריטניה
בסוף המאה ה- 18 . במהלך אותה מאה הרבו השייח'ים ראשי השבטים
לעסוק בשוד ימי אינטנסיבי, שהוציא לאזור את כינויו "חוף שודדי הים".
בריטניה הוטרדה מאוד מהפעילות הפירטית הזו שסיכנה את מסחרה עם
הודו, ובראשית המאה ה- 19 החלה לנקוט צעדים צבאיים כדי להפסיקה.
ב- 1820 כפתה על שליטי החוף הסכם להפסקת השוד הימי, הסכם שהורחב בשנת 1853 לכדי חוזה שלום ימי קבוע, ומאז קיבל האזור את השם
"חוף שביתת הנשק" .
במסגרתו פרסה בריטניה את חסותה על מדינות החוף והתחייבה לעזור בכספים לשליטיהן )חסות והתחייבות שנמשכו עד שנת 1971 .)
ב- 1968 החליטה בריטניה לפנות את כוחותיה שממזרח לתעלת סואץ והסירה את חסותה מעל האמירויות , וב- 1971 הן קיבלו עצמאות.
האיחוד בוצע במו"מ לא פשוט ובניהולו של זאיד בן סולטאן אאל נהיאן ששימש כנשיא הראשון של איחוד האמירויות. קטאר ובחריין לא הצטרפו.
כלכלה
עד שנות ה- 60 נחשבה כלכלת האמירויות לכלכלה נחשלת, דלת אמצעים ומשאבים, והתבססה בעיקר על פעילות ימית - דיג, שליית פנינים, בניית
סירות וסחר ימי. אולם מאז גילוי הנפט בתחומה בראשית שנות ה- 60 חלה מהפכה כלכלית, המאפשרת מאז ואילך רמת חיים מן הגבוהות בעולם.
עתודות הנפט של האמירויות גדולות, רובן מצויות באבו דאבי והחל משנת 1974 הפדרציה חברה בארגון אופ"ק, ארגון המדינות המייצאות נפט אשר
מטרתו לקבוע יחד עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו, וזיכיונות עתידיים.
כלכלת המדינה מושתתת בעיקר על ענף הנפט והגז הטבעי אולם לצד הענף מפתחות האמירויות ענפי כלכלה נוספים כגון ייצור אלומיניום, טקסטיל,
חומרי בניין, הפקת אמוניה, עיבוד מזון. תנאי האקלים אינם מאפשרים חקלאות ענפה.
מאז שנות ה- 80 מספר התיירים גדל באופן דרמטי, ועיקרם אירופים המחפשים חורף מתון וקל. המגמה התחזקה לאחר שהוחלט לשנות את מדיניות
הטיסות למדיניות "שמיים פתוחים" שגרם להורדת מחירי הטיסות מאירופה, חיזוק חברות התעופה אמירטס ואיתיחאד איירווייז ושימוש בנמלי
התעופה של אבו דאבי ודובאי כנקודת ביניים בין אירופה למזרח הרחוק.
אחד ממאפייניה הייחודיים של כלכלת האמירויות הוא הסתמכותה הבלעדית על כוח עבודה זר שמהווה יותר מ- 90% מכוח העבודה במדינה.
באמירות דובאי גורדי שחקים )בורג' חליפה הגבוה בעולם 828 מ'( ומלונות פאר רבים )מלון בורג' אל-ערב, שהוא מן המלונות הגבוהים בעולם(.
קיימים בה גם קניונים ומרכזי קניות רבים, ביניהם קניון דובאי אשר נחשב לאחד הגדולים בעולם.
בשנת 2006 סוכם על תחילת פעילות מדעים בתחום החלל ובשנת 2009 שוגרה לחלל חללית דובאי סאט 1 .
יחסיה עם ישראל
האמירויות הערביות המאוחדות, כחברות בליגה הערבית מאז הקמת הפדרציה, נקטו עמדה עוינת לישראל ונמנעו מכל קשר עמה עד להסכמי אוסלו
של תחילת שנות ה- 90 .
לאחר הסכמי אוסלו, האמירויות נמנעה מיחסים גלויים עם ישראל בניגוד לשכנותיה, עומאן וקטר, אבל סחר עקיף בין הצדדים ויחסים ביטחוניים
התקיימו מתחת לרדאר. בנובמבר 2015 נפתחה נציגות ישראלית רשמית ראשונה בעיר אבו דאבי, אם כי האמירויות הצניעו את המהלך.
ב- 13 באוגוסט 2020 הודיעו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי הוסכם על מגעים מהירים לקראת נורמליזציה וכינון
יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. "הסכם אברהם" נחתם ב- 15 בספטמבר 2020 .
אתרים נוספים
פארק הפרחים ותעלות דובאי, איי הדקלים, שווקים, המסגד הלבן
ומוזיאון הלובר באבו דאבי, אקווריום ומתקני גלישה בשלג אמיתי.
אתרים ארכיאולוגים, נווה המדבר - אל עין, טיולי ג'יפים למדבר
ועוד....